נב.

הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם, רַק לִמְשֹׁךְ אֶל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי. וְאֵין לְהִסְתַּכֵּל אִם יִהְיֶה לוֹ מָעוֹת אִם לָאו, כִּי בֵּין שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָעוֹת וּבֵין שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ מָעוֹת - יְבַלֶּה יָמָיו בְּשָׁוֶה. כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה מַטְעֶה אוֹתָנוּ לְגַמְרֵי, שֶׁמַּרְאֶה לְהָאָדָם כְּאִלּוּ מַרְוִיחַ בְּכָל פַּעַם, וּלְבַסּוֹף אֵינוֹ כְּלוּם כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה בְּחוּשׁ; וְאִם אֲפִלּוּ מַשִּׂיג מָעוֹת - לוֹקְחִין אוֹתוֹ מִן הַמָּעוֹת. וְהַכְּלָל: שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּיַחַד - אֵין לָהֶם קִיּוּם, דְּהַיְנוּ הָאָדָם עִם הַמָּעוֹת, רַק אוֹ שֶׁלּוֹקְחִין הַמָּעוֹת מִן הָאָדָם - אוֹ שֶׁלּוֹקְחִין הָאָדָם מִן הַמָּעוֹת, וּמֵעוֹלָם לֹא נִמְצָא אֶחָד שֶׁיִּשָּׁאֵר עִם הַמָּעוֹת. וְאִם גַּם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קָשֶׁה לִזְכּוֹת, אַף עַל פִּי כֵן, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין זוֹכֶה לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, צְרִיכִין גַּם כֵּן לֵידַע שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם כַּנַּ”ל. וְיָשִׂים כָּל רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ וּמְגַמָּתוֹ וּתְשׁוּקָתוֹ רַק אֶל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי, וְיִכְסֹף תָּמִיד לִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הָרָצוֹן בְּעַצְמוֹ יָקָר מְאֹד, כִּי עִקָּר הוּא הָרָצוֹן, וּבְתוֹךְ כָּךְ מַה שֶּׁיּוּכַל לַחֲטֹף אֵיזֶה טוֹב, תּוֹרָה אוֹ תְפִלָּה אוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים - יַחֲטֹף מַה שֶּׁיּוּכַל, כִּי לֹא יִשָּׁאֵר לוֹ מִכָּל עֲמָלוֹ כְּלוּם כִּי אִם הָרָצוֹן הַטּוֹב, וּמַה שֶּׁחָטַף אֵיזֶה טוֹב בְּכָל יוֹם מִימֵי חַיָּיו: (שיחות הר”ן סימן נ”א)