ז.

צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מִדַּת אֲרִיכַת אַפַּיִם בְּכָל הַבְּחִינוֹת, הֵן שֶׁלֹּא יִהְיֶה כַּעֲסָן וְקַפְּדָן עַל שׁוּם דָּבָר, הֵן שֶׁיַּאֲרִיךְ אַפּוֹ לִסְבֹּל כָּל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, וְלֹא יְבַלְבֵּל מְעַט עֲבוֹדָתוֹ עַל יְדֵי הַהַרְפַּתְקָאוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכוּ’ הָעוֹבְרִים עָלָיו, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ קֹצֶר רוּחַ מִשּׁוּם דָּבָר, רַק יַאֲרִיךְ אַפּוֹ לִסְבֹּל הַכֹּל וְלַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדַת ה’ בִּזְרִיזוּת וּבְשִׂמְחָה. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (וְעַיֵּן ‘אֱמוּנָה’ אוֹת ל”ד): (תורה קנ”ה)