מג.

עַל יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין וְנִתְחַזְּקִין אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת; וְכֵן לְהֵפֶךְ, כְּשֶׁמַּעֲלִין וּמְתַקְּנִין הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, עַל יְדֵי זֶה נֶחֱלָשִׁין וְנוֹפְלִין הָאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת, וְחוֹזְרִין וְשָׁבִין הָעַכּוּ”ם מֵאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת שֶׁלָּהֶם לֶאֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וְנַעֲשִׂים גֵּרִים. וְלִפְעָמִים נַעֲשִׂים גֵּרִים בְּכֹחַ, דְּהַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם בָּאִים לְהִתְגַּיֵּר מַמָּשׁ בְּפֹעַל, אַף עַל פִּי כֵן מַכִּירִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּמָּקוֹם שֶׁהֵם, וְיוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁ יָחִיד קַדְמוֹן יִתְבָּרַךְ; וְלִפְעָמִים נַעֲשִׂים גֵּרִים בְּפֹעַל מַמָּשׁ, שֶׁבָּאִים וּמִתְגַיְּרִין. וְאֵלּוּ הַגֵּרִים מַזִּיקִין לְיִשְׂרָאֵל, וּמַכְנִיסִין גַּאֲוָה וְנִאוּף בְּיִשְׂרָאֵל, וּצְרִיכִין עֲדַיִן לָזֶה כַּמָּה תִּקּוּנִים (עַיֵּן ‘תְּפִלִּין’ ו‘שִׂמְחָה’ כ”ד): (ח”ב תורה ה’ אות ד’ ה’ ו’ ז’)