מב.

כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲזַי אֵין מוֹעִיל אֲפִלּוּ קוֹל צְעָקָה בְּלֹא דִּבּוּר, אֲזַי צָרִיךְ לִצְעֹק מֵעֹמֶק הַלֵּב, בִּבְחִינַת (תהלים קל, א) “מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה’” - מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלִין עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה וְנִתְתַּקְּנָה, וְעַל יְדֵי זֶה חוֹזְרִין וְנִתְתַּקְּנִים כָּל הַנַּ”ל, שֶׁהֵם רְפוּאָה, וּתְפִלָּה, וּזְכוּת אָבוֹת וְכוּ’: (ח”ב תורה ה’ אות ב’)