ז.

אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַמַּכְחִישִׁים כָּל הַנִּסִּים וְאוֹמְרִים שֶׁהַכֹּל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וְאִם רוֹאִים אֵיזֶה נֵס - הֵם מְכַסִּים הַנֵּס עִם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁזֶּה דֶּרֶךְ הַטְּבָעִים, הֵם פּוֹגְמִין בָּאֱמוּנָה מְאֹד, וּפוֹגְמִין בַּתְּפִלָּה, וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהֵם מַאֲרִיכִין אֶת הַגָּלוּת: (תורה ט’ אות ה’)