ט.

אֵין לְאָדָם לְקַבֵּל מַנְהִיגוּת וּשְׂרָרָה - כִּי אִם כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁהוּא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, כְּגוֹן: ‘צְבִי הִפְסִיקוֹ בַּדֶּרֶךְ’, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - אֵין לוֹ לְקַבֵּל הַמַּנְהִיגוּת. וְאַף שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת עַל הָעוֹלָם - וְעַל כֵּן רוֹצֶה בְּהַנְהָגָתָן, בֶּאֱמֶת הוּא רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, וְתוֹלֶה רְדִיפָתוֹ בְּרַחֲמָנוּת. וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לָבוֹא לְמִינוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת חַס וְשָׁלוֹם אֲבָל מִן הַשָּׁמַיִם מְרַחֲמִין, וְאֵין מַנִּיחִין הַמַּנְהִיגוּת בְּיָדָם: (תורה י”ח אות ג’ ו’)