א.

עַל יְדֵי רְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין, שׁוֹמְרִים אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁלֹּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה הַחִיצוֹנִים. וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁמָר מֹחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, וּמְקַבֵּל שֵׂכֶל חָדָשׁ וּנְשָׁמָה חֲדָשָׁה מֵאוֹר הַפָּנִים: (תורה ל”ה אות ט’)