ג.

עִקַּר קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין, זוֹכִין עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הַדִּבּוּר וְתִקּוּנוֹ. וְתִקּוּן הַדִּבּוּר הוּא עַל יְדֵי שֶׁלּוֹמְדִין תּוֹרָה גַּם בַּעֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת, וּבְכָל מִינֵי חַשְׁכוּת וְצָרוֹת וְיִסּוּרִים רַחֲמָנָא לִצְלָן הָעוֹבְרִים עַל הָאָדָם, כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר אָז לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה וּמְתַקֵּן הַדִּבּוּר; וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרוֹת, וְלִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי ה’ בַּחֲמִימוּת גָּדוֹל, לְדַבֵּר דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁבַּלֵּב בַּחֲמִימוּת הַלֵּב, וְרוֹאֶה פְּחִיתוּתוֹ וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא, עַד שֶׁנִּכְנָס בּוֹ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה עַל גֹּדֶל פְּשָׁעָיו כְּנֶגֶד רַב וְשַׁלִּיט, עִקְּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין; עַד שֶׁזּוֹכֶה שֶׁתִּתְגַּלֶּה הַבּוּשָׁה עַל פָּנָיו, וַאֲזַי זוֹכֶה לְאוֹר הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת דְּבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה (עַיֵּן ‘דִּבּוּר’ אוֹת ז’ וּ’בוּשָׁה’ בְּאוֹת ב’): (תורה ל”ח אות ב’ ד’ ה’)