ח.

הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל חֲפֵצִים וְרוֹצִים לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי כֵן אֵין כָּל הָרְצוֹנוֹת שָׁוִין, וְיֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בָּרָצוֹן; אֲפִלּוּ בְּאָדָם אֶחָד בְּעַצְמוֹ, בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין הָרְצוֹנוֹת. וְהַכְּלָל, שֶׁעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין, שֶׁיִּהְיֶה כּוֹסֵף תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ; וּבְתוֹךְ כָּךְ מִתְפַּלְּלִין וְלוֹמְדִין וְעוֹשִׂין מִצְווֹת (וְעַיֵּן ‘מָמוֹן’ אוֹת נ”ב): (שיחות הר”ן סימן נ”א)