כ.

עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין כָּבוֹד לְזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ, עַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין מַיִם קָרִים לְהַחֲיוֹת נֶפֶשׁ הָעֲיֵפָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּתַקְּנִים הַפְּגָם שֶׁל הַמִּתְפַּלְּלִין בְּלֹא לֵב, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַפְשׁוֹ עֲיֵפָה: (תורה ס”ז אות ח’)