כח.

יֵשׁ מַנְהִיגִים שֶׁמִּתְנַהֲגִים בְּרַבָּנוּת וּמֶמְשָׁלָה וּמוֹשְׁלִים עַל עַם דַּל בְּחִנָּם, כִּי לֹא נִתָּן לָהֶם גְּדֻלָּה מִן הַשָּׁמַיִם כְּלָל, רַק הֵם מִתְגָּאִים מֵעַצְמָם עַל הַדּוֹר בְּחִנָּם. וְהֵם מְקַבְּלִים חֶרֶב הַגַּאֲוָה עַל יְדֵי הַגֵּרִים שֶׁמִּתְגַיְּרִין שֶׁהֵם מַכְנִיסִין גַּאֲוָה בְּיִשְׂרָאֵל (כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּפְנִים), עַד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ אֲפִלּוּ לְהַעֲנִישׁ אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ תַּחַת מֶמְשַׁלְתָּם; וּבֶאֱמֶת אֵין זֶה נִקְרָא מַעֲנִישׁ, אֶלָּא מַזִּיק, כִּי הֵם מַזִּיקֵי עָלְמָא. וְעַל יְדֵי הַגַּאֲוָה הַזֹּאת שֶׁל אֵלּוּ הַמַּנְהִיגֵי הַדּוֹר, עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּבֵּר תַּאֲוַת נִאוּף בָּעוֹלָם, וּלְהִנָּצֵל מִזֶּה הוּא עַל יְדֵי ‘מָגִנֵּי אֶרֶץ’ וְכוּ’ (עַיֵּן ‘בְּרִית’ אוֹת נ”ז): (ח”ב תורה ה’ אות ה’ ו’ ז’)