לה.

אִם הָיָה לְאָדָם יִשּׁוּב הַדַּעַת, הָיָה רוֹאֶה שֶׁכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה - הַכֹּל שְׁטוּת וָהֶבֶל. וּבִפְרָט הַתַּאֲוָה שֶׁל כָּבוֹד וּמַנְהִיגוּת, לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וְלִנְסֹעַ עַל הַמְּדִינָה - הַכֹּל הֶבֶל וְרֵעוּת רוּחַ, וְהוּא שְׁטוּת גָּדוֹל בֶּאֱמֶת, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין זֶה שׁוּם תַּעֲנוּג וְנַחַת רוּחַ אֲפִלּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי הוּא מָלֵא יִסּוּרִים וּבִזְיוֹנוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן: (שיחות הר”ן סימן מ”ז)