לד.

בַּזְּמַן הַזֶּה אֵין בְּנִמְצָא שֶׁיִּרְצֶה אֶחָד הִתְנַשְּׂאוּת לְשֵׁם שָׁמַיִם, כְּמוֹ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים. עַל כֵּן עַכְשָׁו אָסוּר לִרְדֹּף אַחַר הַהִתְנַשְּׂאוּת, אֶלָּא יִבְרַח מִן הַכָּבוֹד וְהַהִתְנַשְּׂאוּת בֶּאֱמֶת: (ח”ב תורה פ’)