ד.

עִקַּר כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא כְּשֶׁהָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר מְקָרְבִין אֶת עַצְמָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אָז אִסְתַּלַּק וְאִתְיַקַּר שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵלָּא וְתַתָּא, וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְקָרֵב הָרְחוֹקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. גַּם אֵין לָאָדָם לוֹמַר: אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - וַאֲנִי רָחוֹק כָּל כָּךְ עַל יְדֵי רִבּוּי מַעֲשַׂי הָרָעִים, כִּי אַדְּרַבָּא, כָּל מַה שֶּׁהוּא רָחוֹק בְּיוֹתֵר - יִתְגַּדֵּל עַל יָדוֹ כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר כְּשֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לָשׁוּב וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶה עִקַּר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: (תורה י”ד אות ב’ וסימן נ”ט אות א’)