יא.

צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְאֹד מְאֹד אַחַר אֶתְרוֹג מְהֻדָּר, וְלִבְכּוֹת הַרְבֵּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר שֶׁיִּזְכֶּה לְאֶתְרוֹג נָאֶה כַּנַּ”ל, כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל מַעֲלַת וְיִקְרַת מִצְוַת אֶתְרוֹג, וְאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְשַׁעֵר בַּמֹּחַ כְּלָל גֹּדֶל יִקְרַת קְדֻשַּׁת מִצְוָה זֹאת. וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְקָרֵב בִּנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: (שיחות הר”ן סימן פ”ז)