ד.

כְּשֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ אֵיזֶה רְעָבוֹן, שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו תַּאֲוַת אֲכִילָה - יֵדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׂוֹנְאִים. בְּכֵן צָרִיךְ לְשַׂדֵּד וּלְשַׁבֵּר הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁלּוֹ הַמִּתְאַוָּה לֶאֱכֹל, כִּי עִקַּר הָרְעָבוֹן הוּא לְבַּהֲמִיּוּת, וְעַל יְדֵי זֶה יִנָּצֵל מֵהַשּׂוֹנְאִים: (תורה ל”ט)