כ.

צָרִיךְ לִהְיוֹת “כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח”, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וּלְתַקֵּן מַה שֶּׁקִּלְקֵל, עֲדַיִן צָרִיךְ לְמַלֹּאות הָעֲבוֹדָה שֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בִּזְמַן שֶׁהָיָה נָזוּף לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ; עַל כֵּן צָרִיךְ לָרוּץ הֵיטֵב, לְהִזְדָּרֵז הַרְבֵּה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְמַלֹּאות חֶסְרוֹן הָעֲבוֹדָה שֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲבֹד בִּימֵי קִלְקוּלוֹ: (תורה מ”ט בסופה)