לב.

מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, יִהְיֶה רָגִיל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה. כִּי יֵשׁ מְנִיעוֹת רַבּוֹת מְאֹד מִלַּעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי יֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵין לוֹ הִתְעוֹרְרוּת כְּלָל לִתְשׁוּבָה; וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁמִּתְעוֹרֵר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, יֵשׁ כַּמָּה מְנִיעוֹת לָזֶה, כִּי יֵשׁ כַּמָּה שֶׁשַּׁעַר הַתְּשׁוּבָה סָגוּר בִּפְנֵיהֶם; וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַגִּיעַ אֶל הַשַּׁעַר הַשַּׁיָּךְ לוֹ, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם דַּיְקָא צָרִיךְ לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ; וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי מְנִיעוֹת הַמּוֹנְעִים אֶת הָאָדָם מִן הַתְּשׁוּבָה, עַד שֶׁיָּכוֹל חַס וְשָׁלוֹם לְבַלּוֹת יָמָיו וְלָמוּת בְּלֹא תְּשׁוּבָה חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל כָּל זֶה מְסֻגָּל אֲמִירַת תְּהִלִּים, שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֵין לוֹ שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה - עַל יְדֵי תְּהִלִּים יִזְכֶּה לְהִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה, כִּי כָּל אָדָם וְאָדָם כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ אֲמִירַת תְּהִלִּים, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהִתְעוֹרֵר וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְלָבוֹא לְשַׁעַר שֶׁל תְּשׁוּבָה הַשַּׁיָּךְ לְנִשְׁמָתוֹ, וְלִפְתֹּחַ הַשַּׁעַר, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה; וְעַל יְדֵי זֶה יָשׁוּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵלָיו וִירַחֲמֵהוּ, אַשְׁרֵי לוֹ. עַל כֵּן בִּימֵי אֱלוּל וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה עוֹסְקִין כָּל יִשְׂרָאֵל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי אֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה; אֲבָל צְרִיכִין לַעֲסֹק גַּם בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה, כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה כַּנַּ”ל: (ח”ב תורה ע”ג)