ה.

הַחָכְמוֹת מַזִּיקִים מְאֹד לְהָאָדָם, וְהַחֲכָמִים נִלְכָּדִין בְּחָכְמָתָן שֶׁל עַצְמָן. וְצָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מְאֹד מִכָּל מִינֵי חָכְמוֹת שֶׁיֵּשׁ לִקְצָת אֲנָשִׁים שֶׁהֵם חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם יוֹדְעִים חָכְמוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת ה’; כִּי כָּל אֵלּוּ הַחָכְמוֹת - הֵם שְׁטוּתִים גְּדוֹלִים, כִּי אֵין צְרִיכִין אֵלּוּ הַחָכְמוֹת כְּלָל לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. כִּי הָעִקָּר הוּא רַק תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְצַדִּיקֵי אֱמֶת; אַף עַל פִּי שֶׁגַּם בְּהַתְּמִימוּת צְרִיכִין לִזָּהֵר, לִבְלִי לִהְיוֹת שׁוֹטֶה, אַף עַל פִּי כֵן, חָכְמוֹת - אֵין צְרִיכִין כְּלָל. וִיכוֹלִין לָבוֹא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל יְדֵי תְּמִימוּת וֶאֱמוּנָה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר: (ח”ב סימנים י”ב, מ”ד. שיחות הר”ן סימן נ”א)