ד.

תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, הוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, שֶׁמְּעוֹרְרִין בְּנֵי הָעוֹלָם מֵהַשֵּׁנָה, שֶׁלֹּא יְבַלּוּ יְמֵיהֶם בְּשֵׁנָה חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל יְדֵי שֶׁמְּעוֹרְרִין אוֹתָם מֵהַשֵּׁנָה נִמְשָׁךְ הַדִּבּוּר בְּכֹחַ גָּדוֹל, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בִּטָּחוֹן, וּפְקִידַת עֲקָרוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ יִרְאָה גְּדוֹלָה. וְעַל יְדֵי הַיִּרְאָה נִצּוֹלִין מִנִּאוּף וּמֵהֶבֶל הַיֹּפִי וּמֵחֵן שֶׁל שֶׁקֶר, וְזוֹכִין לַאֲרִיכוּת יָמִים דִּקְדֻשָּׁה, לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְחִיב כָּל יוֹם מִימֵי חַיָּיו שֶׁבָּא אַחַר כָּךְ בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל יָדוֹ זוֹכִין לְהִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל מְאֹד. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי תְּקִיעוֹת שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵצֶל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיּוֹדְעִין לְהַמְשִׁיךְ כָּל הַתִּקּוּנִים הָאֵלֶּה: (תורה ס’ אות ט’)