שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה וּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְאַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין טוֹבִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נְפָשׁוֹת קְדוֹשׁוֹת. וְעַל־כֵּן בִּתְחִלַּת כְּנִיסַת שַׁבָּת בָּא הִשְׁתּוֹקְקוּת דִּקְדֻשָּׁה לְהָאָדָם, וְזוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ מֵאֲבֵדַת הַנֶּפֶשׁ בַּחֹל, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת – וַי אָבְדָה נֶפֶשׁ, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ מֵאֲבֵדַת הַנֶּפֶשׁ בַּחֹל, וְאוֹמֵר: וַי אָבְדָה נֶפֶשׁ, וּמַתְחִיל לְהִתְגַּעְגֵּעַ אַחֲרֶיהָ, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ נִתְהַוֶּה הַנֶּפֶשׁ יְתֵרָה שֶׁל שַׁבָּת, כִּי עִקַּר הִתְהַוּוּת נְפָשׁוֹת דִּקְדֻשָּׁה הוּא עַל־יְדֵי כִּסּוּפִין טוֹבִים, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל (לקו"מ סי' לא).