מג

לִפְעָמִים אָדָם מִתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת וְאַחַר כָּךְ אוֹבֵד הָעֲשִׁירוּת, דַּע כִּי זֶה מֵחֲמַת שֶׁהוּא רוֹאֶה דָּבָר יָקָר מְאֹד הַיְנוּ אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁהוּא יָקָר מִפָּז וּמִפְּנִינִים, וְאַף־עַל־גַּב דְּאִיהוּ לֹא חָזֵי מַזְלֵהּ חָזֵי, וַאֲזַי מַשְׁלִיךְ הַמַּזָּל הָעֲשִׁירוּת כִּלְאַחַר יָד, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ גַּם בְּעַצְמוֹ שֶׁהַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק הוּא יָקָר מִכָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁבָּעוֹלָם, אֲזַי בְּוַדַּאי אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל מָמוֹן וְאֵינוֹ רוֹצֶה בָּעֲשִׁירוּת כְּלָל (שם סימן רמ).