א

מִי שֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת אֲמִתִּי לָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֵין חִלּוּק אֶצְלוֹ כְּלָל בֵּין חַיִּים לְמִיתָה, כִּי הוּא דָּבוּק וְנִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, רַק שֶׁעַכְשָׁו בְּחַיָּיו דִּירָתוֹ כָּאן בֵּין הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַחַר־כָּךְ דִּירָתוֹ שָׁם בֵּין הַשּׁוֹכְנֵי־עָפָר, כִּי מֵאַחַר שֶׁנִּכְלָל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, עַל־כֵּן הוּא חַי חַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל (לקוטי־מוהר"ן כא).