יז

עִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא רַק בִּמְקוֹם שֶׁהַשֵּׂכֶל נִפְסָק וְאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ - שָׁם צְרִיכִין אֱמוּנָה. וּכְשֶׁאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ, אֲזַי נִשְׁאָר רַק בְּחִינַת הַמְדַמֶּה. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה; וּכְשֶׁהַמְדַמֶּה אֵינוֹ מְבֹרָר וּמְתֻקָּן, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא לֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת שֶׁהֵם עִקַּר זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ. וְעִקַּר בֵּרוּר הַמְדַמֶּה וְתִקּוּן הָאֱמוּנָה הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּחִינַת רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, רוּחַ נְבוּאָה (שם ח).