לִפְעָמִים מֵחֲמַת שֶׁהַמְּדִינָה מְלֵאָה שְׁקָרִים, וְהַמֶּלֶךְ הוּא אִישׁ אֱמֶת, עַל־ כֵּן הוּא מַסְתִּיר פָּנָיו וְהוּא נֶעְלָם וּמְכֻסֶּה וּמֻסְתָּר מֵהֶם מְאֹד, עַד שֶׁאֵין שׁוּם אָדָם זוֹכֶה לִרְאוֹת אוֹר פָּנָיו הַנְּעִימִים, כִּי "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי". וּכְשֶׁבָּא חָכָם גָּדוֹל שֶׁהוּא מֵבִין הֵיטֵב עַל כָּל שִׁקְרֵי הַמְּדִינָה וּפַחֲזוּתָם, וְהוּא בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּמְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ כָּל שִׁקְרֵי הַמְּדִינָה, וּמַתְחִיל לְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר מְאֹד אֶת הַמֶּלֶךְ אֵיךְ שֶׁמִּזֶּה בְּעַצְמוֹ רוֹאִין שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הוּא רָחוֹק כָּל־כָּךְ מֵהֶם, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל הַשְּׁקָרִים שֶׁלָּהֶם; וְהַמֶּלֶךְ מֵחֲמַת שֶׁהוּא עָנָו מְאֹד, וְדֶרֶךְ הֶעָנָו, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמְּשַׁבְּחִים וּמְגַדְּלִין אוֹתוֹ יוֹתֵר, הוּא בָּא בַּעֲנִיווּת וּבְקַטְנוּת יוֹתֵר, וּמֵחֲמַת גֹּדֶל הַשֶּׁבַח שֶׁשִּׁבַּח הֶחָכָם אֶת הַמֶּלֶךְ, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא הַמֶּלֶךְ בַּעֲנִיווּת וּבְקַטְנוּת כָּזֶה, עַד שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק וְהֵסִיר אֶת הַמַּסְוֶה מֵעַל פָּנָיו לִרְאוֹת אֶת אוֹתוֹ הֶחָכָם - מִי הוּא שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וּמֵבִין כָּל זֹאת? וְעַל־יְדֵי־זֶה מִמֵּילָא זָכָה הֶחָכָם לִרְאוֹת אוֹר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וְהַנִּמְשָׁל הַזֶּה, לְבַד מֵהַסּוֹדוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַמְרֻמָּזִין בּוֹ כַּמּוּבָן בִּפְנִים, אַךְ גַּם־כֵּן כִּפְשׁוּטוֹ מַמָּשׁ מוּבָן גַּם־כֵּן לְכָל אֶחָד לְפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (סיפורי מעשיות ממלך עניו).