יֵשׁ שֶׁטּוֹעִים וְסוֹבְרִים שֶׁעִקַּר מַעֲלַת הַצַּדִּיק וְהַשָּׂגָתוֹ שֶׁזּוֹכֶה הוּא מִצַּד הַנְּשָׁמָה לְבַד, מֵחֲמַת שֶׁיֶּשׁ לוֹ נְשָׁמָה גָבוֹהַּ מְאֹד. וּבֶאֱמֶת לֹא כֵן הַדָּבָר, רַק הָעִקָּר תָּלוּי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וִיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת. וְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגָה הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, כִּי אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּבְחִירַת הָאָדָם לְבַד, אִם יִרְצֶה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וּלְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב מַה שֶּׁטּוֹב לְפָנָיו בֶּאֱמֶת וְכוּ', וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה. וְהָעִקָּר לִהְיוֹת רָגִיל בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה מְאֹד וּלְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו שֶׁיְּקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת (שיחות־הר"ן קסה).