הַיֵּצֶר־הָרָע מְרַמֶּה כָּל הָעוֹלָם, וְהַכֹּל רָצִים אַחֲרָיו וְנִדְמֶה לְכָל אֶחָד כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּיַד הַיֵּצֶר הָרָע מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ, כָּל אֶחָד כְּפִי שְׁטוּתוֹ וְתַאֲוָתוֹ. וְאַחַר־כָּךְ בַּסּוֹף הוּא פוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ - וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, כִּי אֵין מִי שֶׁיְּמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ אֶצְלוֹ (שיחות־הר"ן סימן ו).