לד

כְּשֶׁהָאָדָם מְרֻצֶּה, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ זוֹכֶה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם, עַל־כָּל־ פָּנִים יַעֲבֹד יִשְׂרָאֵל הַשֵּׁנִי חֲבֵרוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶהוּ דָבָר גָּדוֹל וּמַעֲלָה גְדוֹלָה מְאֹד כְּשֶׁאוֹחֲזִין בָּהּ. כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה בְּנֵי־אָדָם, שֶׁכְּשֶׁהֵם נוֹפְלִים חַס וְשָׁלוֹם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁנִּכְשָׁלִים לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי שׂוֹנְאִים וּמִתְגָּרִים בְּמִי שֶׁמַּתְחִיל לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְרוֹצִים לְהַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ וּלְהַפִּילוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל זֶה מֵחֲמַת קִנְאָה, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מִזֶּה מְאֹד (שם קיט).