טִלְטוּל וּנְסִיעוֹת לַדְּרָכִים

לִפְעָמִים כְּשֶׁנִּגְזָר עַל הָאָדָם חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה גְזֵרָה, אֲזַי אַף־עַל־גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי מַזָּלֵהּ חָזֵי, וּמֵחֲמַת זֶה רוֹצֶה לְהַסְתִּיר עַצְמוֹ. וּמִזֶּה בָּא מַה שֶּׁלִּפְעָמִים הָאָדָם נוֹסֵעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם רָחוֹק, וְזֶה כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִזֶּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת מִזֶּה, עַל־כֵּן בָּא לוֹ רָצוֹן לִנְסֹעַ, וְאָז צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יִתְפַּרְסֵם.

כְּשֶׁרוֹאֶה הָאָדָם אֵיזֶה נְסִיעָה לְפָנָיו, אֵין לוֹ לְהִתְעַקֵּשׁ לִמְנֹעַ מִזֶּה לֵישֵׁב בְּבֵיתוֹ דַּיְקָא, כִּי לִפְעָמִים הוּא מֻכְרָח מִן הַשָּׁמַיִם לִהְיוֹת שָׁם בְּמָקוֹם זֶה דַּיְקָא כְּדֵי שֶׁיְּתַקֵּן שָׁם מַה שֶּׁהוּא דַּיְקָא צָרִיךְ לְתַקֵּן שָׁם. וְאוּלַי הָיָה מֻכְרָח לֵירֵד שָׁם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל בִּשְׁבִיל זֶה, וְעַל־כֵּן הוּא טוֹבָה לְפָנָיו מַה שֶּׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ נְסִיעָה לְשָׁם. כִּי אֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי מִיִּשְׂרָאֵל מְתַקֵּן גַּם־כֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם עַל־יְדֵי אֵיזֶה דְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁעוֹשֶה שָׁם בְּמָקוֹם שֶׁהוּא, וּבִלְבַד שֶׁיִּזָּהֵר עַל כָּל פָּנִים לִהְיוֹת שָׁמוּר מִן הָעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם.