לקוטי עצות חדש [השגת והתנוצצות אלוקות, יח]:
הַשְׁגָּחָה וָטֶבַע הֵם בְּחִינַת אִישׁ וְאִשָּׁה, וּכְמוֹ הָאִשָּׁה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲקֶרֶת הַבַּיִת וּמַנְהֶגֶת כָּל הַבַּיִת וּמוֹלֶדֶת וּמְגַדֶּלֶת אֶת הַבָּנִים וְכוּ' וּמַנְהִיגָה אֶת בֵּית בַּעְלָהּ בְּכָל הַהִצְטָרְכוּת, אַף עַל פִּי כֵן אֵין לָהּ שׁוּם כֹּחַ וּמֶמְשָׁלָה כִּי אִם מִמַּה שֶּׁנּוֹתֵן לָהּ בַּעְלָהּ, כְּמוֹ כֵן אֵין לְהַטֶּבַע שׁוּם הַנְהָגָה וּמֶמְשָׁלָה כְּלָל כִּי אִם כְּמוֹ שֶׁהַהַשְׁגָּחָה מַנְהִיג אוֹתָהּ. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת כַּמָּה פְעָמִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשַׁנֶּה הַטֶּבַע.
וּמַה שֶּׁיְּכוֹלִין לִטְעוֹת כְּאִלּוּ יֵשׁ אֵיזֶה כֹּחַ לְהַטֶּבַע ח"ו, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ גַּם כֵּן מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כִּי עִקַּר הַבְּחִירָה תָּלוּי בָּזֶה כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת הָעֲבוֹדָה זָרָה וְהַכְּפִירוֹת שֶׁל חַכְמֵי הַטֶּבַע – שֶׁבֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם בְּחִינָה אַחַת (כַּמְבֹאָר בִּפְנִים), עַל כֵּן נִקְרָאִים "אִשָּׁה רָעָה" (כַּמְבֹאָר בִּפְסוּקִים רַבִּים), כִּי הֵם כְּמוֹ שֶׁרוֹצִים לְהַמְרִיד הָאִשָּׁה עַל בַּעְלָהּ שֶׁתִּהְיֶה מִתְנַגֶּדֶת אֵלָיו כְּאִלּוּ הַמֶּמְשָׁלָה בְּיָדָהּ.
אַךְ מֵחֲמַת גֹּדֶל כֹּחַ הַבְּחִירָה, עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (קידושין ב) "אֵין הָאִשָּׁה נִקְנֵית אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ", כִּי אוֹתָם הַכְּרוּכִים אַחַר חָכְמוֹת הַטֶּבַע בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהַטּוֹתָם מִדַּרְכָּם הָרָעָה, כִּי עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי ב): "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים", כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁיִּית, וּמִי שֶׁכְּבָר נִתְעָה אַחַר דַּעַת חַכְמֵי הַטֶּבַע, אִי אֶפְשָׁר לְהַכְרִיחַ דַּעְתּוֹ וּלְבָרֵר לוֹ שְׁטוּת הַשֶּׁקֶר וְהַטָּעוּת שֶׁלּוֹ, אִם לֹא מִדַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ – כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַטּוֹת דַּעְתּוֹ אֶל הָאֱמֶת, אָז בְּוַדַּאי יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהָבִין הָאֱמֶת.
וְהָעִקָּר עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רוּחַ נְבוּאָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְנִתְגַּלֶּה הַהַשְׁגָּחָה – שֶׁהִיא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וְעַל כֵּן הַנַּחֲלָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁקָּנָה אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, קָנָה אוֹתָהּ בְּכֶסֶף מָלֵא, וְכֵן דָּוִד כְּשֶׁקָּנָה גֹּרֶן אֲרַוְנָה בִּשְׁבִיל מְקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ; כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא הַקְּדֻשָּׁה מֵהֶם בִּשְׁלֵמוּת – שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַכְנָעַת וּבִטּוּל הַכְּפִירוֹת שֶׁל חָכְמוֹת הַטֶּבַע וְהִתְגַּלּוּת הַהַשְׁגָּחָה, כִּי אִם מִדַּעְתָּם וּרְצוֹנָם, וּבְכֶסֶף מָלֵא, כִּי עַל פִּי רֹב עִקַּר מַה שֶּׁנִּמְשְׁכוּ כָּל כָּךְ אַחַר הַטָּעוּת שֶׁל הַטֶּבַע הוּא בִּשְׁבִיל חֶמְדַּת מָמוֹן כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. (ליקו"ה (קידושין ה), יד טו טז)