ב

לְשׁוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם

וְהִנֵּה זֶה סָמוּךְ רָאִיתִי אֶחָד (טָמֵא מְדַבֵּר, שְׁמוֹ ש.ב. ימ"ש נִמְחָה זִכְרוֹ, בְּהַעְתָּקָתוֹ סֵפֶר אֶחָד הֶאֱרִיךְ בְּהַקְדָּמָתוֹ בְּטִנּוּף חֲלַקְלַקּוֹת דְּבָרָיו הַטְּמֵאִים הַמְּלֵאִים אֶפִּיקוֹרְסוּת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף) וְכָל דְּבָרָיו לְהָבִיא רְאָיוֹת מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל 'שֶׁצְּרִיכִין לִלְמוֹד לְשׁוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם'. וְכָל דְּבָרָיו הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד, כִּי הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁכַּאֲשֶׁר נִמְצָא אֶחָד שֶׁצָּמְחָה יְשׁוּעָה עַל יָדוֹ עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מֵבִין בִּלְשׁוֹנָם, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה יִהְיֶה חוֹבָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לִלְמוֹד לְשׁוֹנוֹתָם?! הֲלֹא מָצִינוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁמְּבִינִים לְשׁוֹנוֹתָם וְלֹא בָאת יְשׁוּעָה עַל יָדָם, וְגַם מָצִינוּ רֹב הַצַּדִּיקִים שֶׁהוֹשִׁיעוּ לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא יָכְלוּ לְדַבֵּר כֵּן בִּלְשׁוֹנוֹתָם. וְאִם נִמְצָא צַדִּיק אֶחָד שֶׁהֵבִין לְשׁוֹנוֹתָם, מֵחִדּוּשָׁא לָא יָלְפִינַן.

וְגַם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (קידושין פב): 'אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא זְכָרִים וְכוּ', אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּנָיו וְכוּ', אוֹי לְמִי וְכוּ'', וְזֶה יָדוּעַ שֶׁבְּוַדַּאי הָאִשָּׁה הִיא קִיּוּם הָעוֹלָם וְכוּ', וְאַף עַל פִּי כֵן אָמְרוּ שָׁם 'אוֹי לְמִי שֶׁבָּנָיו נְקֵבוֹת'. נִמְצָא שֶׁאֵין רְאָיָה, כִּי בְּוַדַּאי מֻכְרָח לְהָאָדָם כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם צֹרֶךְ לָעוֹלָם, הֲלֹא רָאִינוּ שֶׁצְּרִיכִין בְּעוֹלָם כָּל מִינֵי אֻמָּנוּת, וְאִם כֵּן אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיָּדַע הָאָדָם כָּל הָאֻמָּנֻיּוֹת וְכָל הַחָכְמוֹת וְכָל הַמְּלָאכוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם.

כְּמוֹ כֵן בְּעִנְיַן הַלְּשׁוֹנוֹת, כִּי בְּוַדַּאי אֲפִלּוּ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹמְדִים לְשׁוֹנוֹתֵיהֶם, אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי נִמְצָא אָז בְּכָל דּוֹר אֶחָד שֶׁסִּבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּי סִבּוֹת עִמּוֹ שֶׁיֵּדַע בִּלְשׁוֹנוֹתָם כְּדֵי שֶׁיּוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְדָוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה שֶׁהִזְמִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲרִי וָדֹב אֵלָיו לְנַצְּחָם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה סִימָן תְּשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ויק"ר כו) עַל פָּסוּק 'וּבָא הָאֲרִי וְהַדּוֹב' (שמואל-א יז), וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (רש"י על אסתר ב, יא): 'זֶה אֶחָד מִשְּׁנֵי צַדִּיקִים'; וּלְדִבְרֵיהֶם, אִם כֵּן יִהְיֶה מֻכְרָח כָּל אָדָם לִלְחֹם עִם אֲרִי וָדֹב כְּדֵי לְהוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל?.

וְאַדְרַבָּה, דִּבְרֵיהֶם סוֹתְרִים עַצְמָן, כִּי הֲלֹא אָנוּ רוֹאִים שֶׁבַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא לָמְדוּ לְשׁוֹנוֹתָם – וְאַף עַל פִּי כֵן נִמְצְאוּ וְהָיוּ כַּמָּה צַדִּיקִים שֶׁהוֹשִׁיעוּ לְיִשְׂרָאֵל, וּבְדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה שֶׁנִּמְצָאִים הַרְבֵּה שֶׁלּוֹמְדִים לְשׁוֹנוֹתָם – וְאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ לְהוֹשִׁיעַ לָנוּ, אַדְּרַבָּא, הֵם בְּעוֹכְרֵינוּ, כִּי כָּל הַצָּרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּאִים עַל יָדָם, כַּמְּפֻרְסָם שֶׁנְּתִינַת הַמֶּכֶס שֶׁבְּוִוין – שֶׁנּוֹתְנִין מֵהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בְּשַׁבָּת, נִגְזְרוּ בַּעֲצַת הַפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּמְדוּ לְשׁוֹנוֹתָם; וְכֵן כָּל מַחְשְׁבוֹתָם עָלֵינוּ – לְהַלְשִׁין עָלֵינוּ לִפְנֵי הַשָּׂרִים וּלְהַכְרִיחַ אוֹתָנוּ וְכוּ'. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ.

וּמִגֹּדֶל הַצַּעַר וְהַצָּרָה אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְתַקֵּן כִּי אִם עַל יְדֵי יְשׁוּעַת ה', אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר הַרְבֵּה, כִּי עַל יְדֵי דִּבּוּרִים וּוִכּוּחִים כָּאֵלֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִזֶּה, כִּי אִם עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וּזְעָקוֹת וְשַׁוְּעוֹת הַרְבֵּה; עַל כֵּן אֵין פְּנַאי לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה.

וְגַם בְּיָמֵינוּ בְּסָמוּךְ, עִקַּר הַצָּרָה הַמָּרָה בִּמְדִינַת רוּסְיָא לִקַּח בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְחַיִל, עַל יָדָם נִתְגַּלְגְּלָה, כִּי מְגֻלְּחֵי הַזָּקָן וָעוֹד – שֶׁהוֹלְכִים בְּדַרְכֵיהֶם וְלוֹמְדִים לְשׁוֹנוֹתָם שֶׁבְּכָל הַמְּדִינוֹת, הֵם הִפְצִירוּ עַל זֶה שֶׁיֻּקְּחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְחַיִל, כַּמְּפֻרְסָם מֵאַנְשֵׁי קוֹרְלַאנְד שֶׁשָּׁלְחוּ אֶל הַמֶּמְשָׁלָה דִּבְרֵי בַקָּשׁוֹת עַל זֶה.