צָרִיךְ הָאָדָם לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד מִכָּל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן, כִּי יֵשׁ מִי שֶׁמַּטְעֶה אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת רִבּוּי הַיִּסּוּרִין וְהַתְּלָאוֹת וְדַחֲקוּת הַפַּרְנָסָה שֶׁעוֹבֵר עָלָיו. וְאִם יִסְתַּכֵּל בְּעֵין הָאֱמֶת יִרְאֶה שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים הָעוֹבְרִים עָלָיו הֵם בְּחֶסֶד גָּדוֹל, וְלֹא בָּאוּ עָלָיו לְרַחֵק אוֹתוֹ עַל־יְדֵי־זֶה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, לְקָרֵב אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר וּלְעוֹרְרוֹ בִּתְשׁוּבָה, וְלִפְדּוֹתוֹ עַל־יְדֵי זֶה מֵעֳנָשִׁים קָשִׁים רַחֲמָנָא לִצְלָן, וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וְלִזְכּוֹת לָעוֹלָם הַבָּא. וּבִפְרָט שֶׁבְּתוֹךְ הַצָּרָה וְהַיִּסּוּרִים בְּעַצְמָן יְכוֹלִין לִמְצֹא בָּהֶם הַרְחָבוֹת גְּדוֹלוֹת, בְּחִינַת: “בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי” (תהלים ד, ב), וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְכֵן יֵשׁ מִי שֶׁמַּטְעֶה אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת עֹצֶם רִבּוּי פְּגָמָיו שֶׁנִּתְרַחֵק עַל־יָדָם מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וּכְבָר מְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ הַרְבֵּה, שֶׁאָסוּר לָאָדָם לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן יָכוֹל לַחֲטֹף תּוֹרָה וּמִצְווֹת וְלִזְכּוֹת לְחֵלֶק טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא. וְצָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ מְאֹד בְּהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן, וְיֵדַע וְיַאֲמִין, כִּי עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וְאִם יֹאמַר: הָאֱמֶת שֶׁהַיִּסּוּרִים בַּחֲסָדִים גְּדוֹלִים, וְגַם יֵשׁ בִּי נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת עֲדַיִן, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁרִבּוּי הַפְּגָמִים וְהַקִּלְקוּלִים גָּבְרוּ עָלַי כָּל כָּךְ, עַד שֶׁקָּשֶׁה לִי לִסְבֹּל גַּם מְעַט הַיִּסּוּרִים וְכֵן עֹצֶם הַקַּטְנוּת וַחֲלִישַׁת הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ בְּלִבִּי מֵרִבּוּי פְּגָמַי וְקִלְקוּלַי, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַל־יְדֵי שֶׁיְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְיִסְתַּכֵּל עַל הַחֲסָדִים וְהַהַרְחָבוֹת, וְכֵן עַל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, עַל־יְדֵי זֶה יוּכַל עַל־כָּל־פָּנִים לְחַזֵּק לְבָבוֹ לִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ וּתְפִלָּתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים הַרְבֵּה, עַד שֶׁיּוֹשִׁיעוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, וְיַצִּיל אוֹתוֹ מִכָּל הַיִּסּוּרִים, וְיִמְחַל לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו, וִיזַכֵּהוּ לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה: הלכות פריקה וטעינה הלכה ד, אות י”ג.