לח

בִּשְׁעַת הַחֻרְבָּן וְהַנְּפִילָה אָנוּ מְקַבְּלִין חִיּוּת בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל דַּיְקָא מִבְּחִינָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד, שֶׁהוּא סוֹד בְּחִינַת: ‘כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא’ וְכוּ’, רַק שֶׁאֵין הַחִיּוּת נִמְשָׁךְ כִּי אִם מְעַט דִּמְעַט וּבְהֶעְלֵם נִפְלָא, וְאָז צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד וּלְהִתְחַזֵּק וְלִטְעֹן כָּל זֹאת עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֲלֹא בֶּאֱמֶת אַתָּה נֶעְלָם בֵּינֵינוּ גַּם עַתָּה, לָכֵן הוֹדִיעֵנוּ נָא אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדְךָ, וְאַל תּוֹסֵף לְהַסְתִּיר פָּנֶיךָ מֵאִתָּנוּ. שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁטָּעַן הַנָּבִיא בְּסוֹף הַקִּינוֹת, “אַתָּה ה’ לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר” בְּחִינַת כִּסֵּא הַנַּ”ל. “לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ וְכוּ’ הֲשִׁיבֵנוּ ה’ אֵלֶיךָ” וְכוּ’. וְעַל־יְדֵי כָּל זֶה שֶׁיְּחַפֵּשׂ גַּם אָז אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ יִזְכֶּה שֶׁתִּתְהַפֵּךְ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה, וְיִזְכֶּה לְקַבֵּל הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה הַגְּבוֹהָה הַנַּ”ל בְּאִתְגַּלְיָא וּבְשֶׁפַע גָּדוֹל: שם, אות י”ז כ”ג.