נג

לִפְעָמִים יֵשׁ אֶחָד שֶׁנָּפַל מִכָּל הָעֲשָׂרָה כִּתְרִין דִּקְדֻשָּׁה, וְהִתְגַּבְּרוּ עָלָיו כָּל הָעֶשֶׂר כְּתָרִים דְּסִטְרָא־אַחֲרָא רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאָז בְּוַדַּאי אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, וְהַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ הִיא בִּבְחִינַת: “מָרַת נָפֶשׁ” בְּחִינַת: “וְנַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ מְאֹד, וְכִעֲסַתָּהּ צָרָתָהּ גַּם כָּעַס”, דְּהַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וּלְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ, אֲזַי צָרָתָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת “חַנָּה”, וְצָרָתָהּ שֶׁהִיא הַסִּטְרָא אַחֲרָא מִתְגַּבֶּרֶת עַל הַתְּפִלָּה וּמַכְעֶסֶת אוֹתָהּ, וּמְבַלְבֶּלֶת אֶת הָאָדָם מִן הַתְּפִלָּה בְּכַמָּה מִינֵי בִּלְבּוּלִים. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹמֵל עָלָיו גַּם כֵּן וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְנוֹתֵן לוֹ עֵצָה שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת, וְיִרְאֶה לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בֶּאֱמֶת בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא, וְיִזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת: “אָנֹכִי ה’ אֱלֹקֶיךָ”, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם. וְעַל־יְדֵי שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת, אֲזַי הוּא סָמוּךְ וְקָרוֹב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אֱמֶת הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לַעֲלוֹת מִכָּל הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, בִּבְחִינַת: “אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרָיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה”. וְזֶה בְּחִינַת: “הֲלֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָנִים”, הַיְנוּ כְּשֶׁתִּזְכֹּר בְּחִינַת: “אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ” הַנַּ”ל, זֶה טוֹב מִכָּל הָעֲשָׂרָה בָנִים, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהִתְגַּבְּרוּ כָּל הָעֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא עַל־יְדֵי שֶׁפָּגַם בְּכָל מַעֲלוֹת דִּקְדֻשָּׁה, עַל כָּל זֶה בְּחִינַת ‘אָנֹכִי’ טוֹב לָךְ מִכֻּלָּם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם וְקָרוֹב ה’ לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ בֶאֱמֶת: הלכות חנכה הלכה ו, אות ח.