סג

מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת ה’, וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁל הָעַקְשָׁנוּת הוּא הִתְחַזְּקוּת נִפְלָא לִבְלִי לִפֹּל בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם. וְזֶה בְּחִינַת “לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים”, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אַל תִּקְרֵי שָׁנִים אֶלָּא שְׁנַיִם, “נָתוֹן תִּתֵּן” “פָּתוֹחַ תִּפְתָּח” “הַעֲנֵק תַּעֲנִיק” וְכוּ’, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָעַקְשָׁנוּת הַנַּ”ל שֶׁכָּל קִיּוּם הַתּוֹרָה תָּלוּי בָּזֶה, שֶׁיִּתְחַזֵּק לִשְׁנוֹת וְלִכְפֹּל כָּל עֻבְדָּה טוֹבָה, אוֹ לִמּוּד תּוֹרָה וְכוּ’ שֶׁהִתְחִיל לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ. שֶׁיִּתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם לַחֲזֹר וְלַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֲפִלּוּ אֶלֶף פְּעָמִים, אֲפִלּוּ אִם עָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר, כִּי זֶה עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְלַעֲשׂוֹת הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ עַקְשָׁנוּת, אֲפִלּוּ אֲלָפִים פְּעָמִים, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם חֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁהַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַלֵּיצָנִים מַחֲלִישִׁין דַּעְתּוֹ, וְזֶהוּ עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִגֵּיהִנֹּם שֶׁל שֶׁלֶג. כִּי יֵשׁ גֵּיהִנֹּם שֶׁל אֵשׁ וְגֵיהִנֹּם שֶׁל שֶׁלֶג כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְגֵיהִנֹּם שֶׁל אֵשׁ מַגִּיעַ עַל שֶׁנִּתְחַמֵּם לִדְבַר עֲבֵרָה וְתַאֲוָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל גֵּיהִנֹּם שֶׁל שֶׁלֶג הוּא עַל חֲלִישׁוּתוֹ אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁבָּא לוֹ הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה, כִּי ‘הַכֹּל מְלֵאִים חֲרָטוֹת’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. אֲבָל עַל־פִּי רֹב עִקַּר עִכּוּבוֹ מִתְּשׁוּבָה הוּא מֵחֲמַת חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ עוֹד לָשׁוּב, וְאֵינוֹ מוֹעִיל לוֹ עוֹד תְּשׁוּבָה לְרִבּוּי הָעֲווֹנוֹת הָעֲצוּמִים מְאֹד, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מִתְיָאֵשׁ לְגַמְרֵי מִלְּהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּפְרָט אוֹתָן שֶׁהִתְחִילוּ כְּבָר קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְאַחַר־כָּךְ נָפְלוּ מִזֶּה, וְעִקָּר הוּא מֵחֲמַת חֲלִישׁוּת הַדַּעַת וְהַקְּרִירוּת שֶׁמַּפִּיל עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר, וְעַל־כֵּן עַל זֶה נִדּוֹן בְּקְרִירוּת הֶעָצוּם וְהַמַּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שֶׁל שֶׁלֶג. אֲבָל עַל־יְדֵי הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְהָעַקְשָׁנוּת וְהַהִתְחַזְּקוּת הַנַּ”ל, לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק לְקַיֵּם וְלַחֲזֹר וּלְקַיֵּם קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל לַחֲטֹף בְּזֶה הַצֵּל עוֹבֵר כָּל יְמֵי חַיָּיו, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לְקָרֵר עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. עַל־יְדֵי־זֶה בְּוַדַּאי לֹא יִהְיֶה נִדּוֹן בְּגֵיהִנֹּם שֶׁל שֶׁלֶג וּקְרִירוּת, וְזֶה: “לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים” כַּנַּ”ל: שם, הלכה ה אות כ”ז, כ”ט.