פא

עִקַּר הַחִנּוּךְ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת תּוֹדָה, הוֹדָאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֲנֻכָּה, כִּי לְפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד רִבּוּי הַיִּסּוּרִים וְהַצָּרוֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַתַּאֲווֹת וְכוּ’, בְּוַדַּאי הָיָה קָשֶׁה לְהִתְקַיֵּם עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כַּמָּה וְכַמָּה הִתְחִילוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵׁם, וְיֵשׁ שֶׁהֶאֱרִיכוּ בַּעֲבוֹדָתָם יָמִים וְשָׁנִים, אֲבָל אַחַר כָּךְ לֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל עוֹד מְרִירוּת הַכְּבֵדוּת שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר וְנָפְלוּ כָּל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁנָּפְלוּ רַחֲמָנָא לִצְלָן. אֲבָל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לָחוּס עַל חַיָּיו, עִקַּר קִיּוּמוֹ עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ”ל, שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַחַיָּב מְאֹד בְּמַעֲשָׂיו שֶׁאֵינָם טוֹבִים וְכוּ’, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, בְּוַדַּאי הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵל עִמּוֹ חֲסָדִים נִפְלָאִים בְּכָל יוֹם כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ לוֹמַר: “עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת” וְכוּ’.

וּבְוַדַּאי דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל כֵּנִים וַאֲמִתִּיִּים, שֶׁצְרִיכִין אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ לְהַאֲמִין בָּזֶה מְאֹד, שֶׁבְּוַדַּאי ה’ יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְטוֹבוֹת בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. וְאִם יִרְצֶה לְהִסְתַּכֵּל יִרְאֶה הַרְבֵּה בְּעֵינָיו וְיִזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ הֵיטֵב, כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלָיו, כִּי כָּל מַה שֶּׁזָּכָה הָאָדָם לְאֵיזֶה מִצְוָה וּלְאֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, בְּוַדַּאי אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם, וְאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עִם כָּל תַּאֲוֹתָיו וְיִסּוּרָיו וַהֲבָלָיו כְּדַאי כְּנֶגֶד נְקֻדָּה אַחַת שֶׁל מִצְוָה אַחַת שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל זוֹכֶה בְּכָל יוֹם. וּצְרִיכִין לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת הַטּוֹבוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה ה’ יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ עַד הֵנָּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְחַזֵּק לִצְעֹק וּלְהִתְפַּלֵּל לַה’ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, בִּבְחִינַת ‘מוֹדֶה עַל הֶעָבָר וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבוֹא’, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה סוֹף כָּל סוֹף לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה, לָשׁוּב לַה’ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי בְּחִינָה זֹאת דַּיְקָא מִתְחַנְּכִין לַעֲבוֹדַת הַשֵׁם, כִּי כְּמוֹ שֶׁהָעֲבוֹדָה שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בִּימֵי קַטְנוּתוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין לָהּ שְׁלֵמוּת גָּמוּר, בִּפְרָט כִּי מִסְּתָמָא תֵּכֶף אַחַר־כָּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת וְקַטְנוּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל תְּנוּעָה טוֹבָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אָז יָקָר מְאֹד, מֵחֲמַת שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מִתְחַנֵּךְ בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ־כֵן הוּא אֲפִלּוּ בְּאָדָם גָדוֹל, כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לַשְּׁלֵמוּת הָרָאוּי, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא רָחוֹק כְּמוֹ שֶׁרָחוֹק, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל נְקֻדָּה וּתְנוּעָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁעוֹשֶׂה אָז יְקָרָה גַּם־כֵּן מְאֹד, כִּי הוּא בְּחִינַת חִנּוּךְ, וְעִקַּר הַחִנּוּךְ עַל־יְדֵי הַהוֹדָאָה עַל הֶעָבָר, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְחַזֵּק לִצְעֹק לְהַבָּא, עַד שֶׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לִתְשׁוּבָה שְלֵמָה כַּנַּ”ל: הלכות כלאי בהמה, הלכה ד, אות ט; ועין עוד לקוטי עצות חדש, שבת ק”ל.