קו

ברוך ה', יום ב' י"ב ניסן תרמ"א לפרט קטן, טבריא.

לכבוד ידידי עז, אהב נפשי המפלא וכו', כבוד שם תפארתו, מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום זוגתו ובנו נ"י – שיחיה לארך ימים ושנים טובים, אמן סלה.

מכתבך מיום ד' ו' ניסן קבלתי לנכון היום בבקר – על־ידי בן אחיך, מורנו הרב אברהם אליעזר נ"י. והחייתי במכתבכם – אחר שבא ר' יוסף נ"י לביתו לשלום וראה כל בני ואחי בחוץ־לארץ, וגם מה שאתם ברוך ה' בחיים ושלום, וגם מה שחמיך בא לשטאנקוויץ לחיים ושלום, וגם מבשורות אהבי ר' איזיק נ"י – שבאו הקאמביאלין^[878] שלהם קדם פסח והיה לו איזה הרחבה, ומהרחבה מעט שמוצאים יכול להיות הרחבות גדולות – כפי מאמר רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש^[879]; ואפשר זה יהיה הפרוש על־פי דברי רבותינו ז"ל "פתחו לי כמחט סדקית, ואני אפתח לכם וכו'"^[880] – זה הדבר הוא בגשמיות וברוחניות.

ואל יתפלא בעיניכם שלא כתבתי לכם עד עתה מכתב אחד, שבעת קבלת הקאליח^[881] כתבתי לכם תכף מכתב עם המיקער^[882] נחמן; ויש לי יסורים מזה המכתב שלא קבלתו, כי בתוכו היה רצוף מכתב מברסלב להאשה דאבריס – אשת ר' טעביל – מבתה מברסלב, והנחתי המכתב שלה בתוך המכתב שלך וחתמתי אותם, אך כתבתי על המכתב על שם ר' נתן בן חנה; על־כן תחקרו אצל ידידי ר' נתן נ"י, או אצל נחמן המיקער; כי שם במכתב שלה היה בשורה טובה אליה, כי נכדה עמד על הזעריב^[883] – וברוך ה' שנצל. ועוד, מחמת שזה שני שבועות שאני נע ונד בביתי – ולא היה לי כלי כתיבה, ולא היה לי מקום לכתב; ומחמת זה לא השבתי תשובה על מכתב אחיך נ"י גם־כן – כי מחי מבלבל, כי אין לי שלחן, ואוכלים על הקרקע – כי קדם פסח, כן יהיה לארך ימים ושנים טובים.

ועתה בימים האלו אין שום עצה – רק כסופין ורצונות והשתוקקות לה' יתברך – דערווייל קלאמירשט לערינטמען, קלאמירשט דאווינטמען^[884], רק רצוננו יהיה חזק ואמיץ, ולקשר עצמנו בשרש הרצון – ושם יהיה נמתק הכל^[885]. ואם ירצה ה' ימי הפסח ממשמשין ובאין – ויתגלה הרצון, על־כן אם ירצה ה' כשיבאו ימי הפסח תקבלו אותו בשמחה גדולה, וגם אני רוצה לקבל אותו בשמחה; ויזכה אותנו ה' יתברך לומר ההגדה בקול רם באמת^[886], ולספר ספירת העמר בכונה, ולהכין עצמנו לקבלות התורה בחשק חדש, ברצונות חדשים – לשמר ולעשות, ולאכל מצה אסותא^[887] בשמחה גדולה, ולהיות נזהרים ממשהו חמץ – בגשמיות וברוחניות.

והרענדל^[888] ששלח לי בני איזיק נ"י – תקבל לידך על החב שלך, רק המעשר מהרענדל תחלק מעות חטים לאנשי שלומנו – למי שנצרך יותר כפי דעתך, ותכתב לי אם אני חיב לך עוד ואם לאו, ואם אין אני חיב לך – תקרע הקוויטל^[889] שלי. וגם מה שר' יוסף נ"י לא הביא לי מכתב מבני איזיק נ"י, וגם אפשר יש ידיעה מבתי אדל תחיה – יכתב לי. וגם לכתב לי מחמיך נ"י – אם היה בטראויצע, וגם בודאי היה בקאליבלאד – איך גמר שם עם היורשים, ואם מסר המכתבים שלי לבני נ"י, כי נתתי לו מכתבים. וגם לומר לאחיך נ"י שזוגתו בעצמה תעשה לו יסורים – אם יבא קדם החתנה לביתו, כי שהה זמן כזה לביתו – בלא גמר; כך נראה לי לפי עניות דעתי, ואיני יודע איך דעת ידידנו הותיק וחסיד ר' נחמן נ"י.

זולת זה חדשות אין; רק בכל יום צריכין אנו לחדש התקרבותנו לאור הגנוז והנעלם^[890] – אשר הוא מגלה טפח ומכסה טפח^[891], ובכל תורה ותורה הוא משיב הנפש בשבעה משיבי טעם^[892].

דברי אהבכם באמת לאמתו, אהבת אמת, אהבת נפש, אהבת נצחיות – בקשר אמיץ וחזק.

ידידכם, נתן מברסלב

ופרס בשלום להותיק וחסיד ר' נחמן נ"י, ולאחיך סענדיר נ"י, ולר' דב נ"י, ולר' חיים נ"י, ולר' איזיק נ"י, ולידידנו ר' נתן נ"י בן ר' יצחק ז"ל ולאחיו נ"י; ולבני הנעורים: ר' העניך נ"י, ולר' יוסף נ"י, ור' אברהם נ"י – ולכל אנשי שלומנו.

זוגתי תחיה ואחותי תחיה פורסים בשלום חמותך תחיה, וזוגתך תחיה, ובנך – שיחיו לארך ימים.