קלג

ברוך ה', יום ד' פסח שני [יד אייר] תרמ"ב, פה עיר הקדש טבריא

לכבוד אהב נפשי, ידידי עז, המפלא, ותיק וחסיד וכו' וכו', מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום זוגתו תחיה ובנו סענדיר.

מכתבך בצרוף המכתב מחוץ־לארץ קבלתי לנכון – על־ידי השכן שלכם, ועשיתי עם המכתב כמו שכתבתם לי. ואני שולח לך מכתב רצוף במכתבך לכבוד הנגיד ר' חיים קראסין־שטיין נ"י – ששלח לו ר' הירש נ"י, והיה בטעות – שהלך לכאן מצפת תבנה ותכונן, ונתתי עבורו עשרים פאריס מעות שלנו, על־כן למסר לו המכתב – ולבקש מאתו אחד עשרים פאריס^[1130].

ואודות הנוצות: מקדם כתבת שרוצים לתן ארבעים ושלש גראש מעות שלכם, ועתה כתב – כי אם שלשים גראש; על־כן לשלח אותם לבאראט^[1131] – כי שם כמה שיקבל יהיה מעות. וחוץ מזה, שאני יודע ששם בחשיבות יותר נוצות – ממקומות שלנו, ואולי יתן ה' יתברך שימכר אותם במקח טוב; כי אני רוצה שבעד המעות מהנוצות, עם הסך 85:6 רובל חדש מר' דב, תקנה בתי עבורם בעזרת ה' [דבר־] מה לפרנס בניה היתומים, על־כן אני רוצה אולי יעזר ה' יתברך שיעלה לאיזה סך. גם בקשתי לשקל אותם – ולכתב לי כמה עלה המשקל מהם, וגם לשלח לי עם אשת ר' שמואל העניך נ"י הציכען^[1132] מהכרים. ולכתב לי אם הקל חלי מאחיך נ"י.

ותדעו, אחי אהבי באמת שזוגתי מאד נחלשת, כי עתה יש לה בכל יום הפיבער^[1133] – וכמעט כל המעת לעת; ואין אני יודע לתת עצות בנפשי, וכמעט כשל כח הסבל לראות צערה. והיא אין לה כח – כמעט כתינוק בן יומא; ואנשים הרבה אמרים שאסע עמה לצפת תבנה ותכונן להחליף האויר, ואצלי הוא לשחוק – מחמת כמה טעמים: אחד, הלא בצפת תבנה ותכונן רחמנא לצלן גם־כן יש הפיבער. והשנית, היכן יכולה להיות, כי אצלכם הוא מקום צר ברוך ה' גם לפניכם, כמו שאני יודע. והשלישית, אין לה כח לישב על החמור שבע שעות – כי אין לה כח כלל; כי זה יותר מארבעה חדשים, וכבר לקחה ארבע פעמים חינא^[1134] – והשליך אותה^[1135] על ארבעה חמשה ימים, ואחר־כך חוזר ונעור; ועתה הרבה אנשים אמרים שאינה רשאית לקבל עוד חינא, והרבה אמרים שתקח עוד חינא.

על־כן חשבתי בדעתי שאין לנו שום עצה ותחבולה כי אם תפלה ותחנונים – כרצון רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש; אך אין חבוש מתיר עצמו וכו'^[1136], על־כן אני מבקש מכל אנשי שלומנו – אהבינו באמת, להתפלל עבורה ברחמים ובתחנונים – שה' יתברך ישלח לה רפואה שלמה חיש מהר בתוך שאר חולי עמו ישראל; כי אין לנו למי לפנות כי אם לה' יתברך ולאהבינו באמת, כי אנו מאמינים שעל־ידי תפלה פועלין הכל^[1137].

ואודות זה שכתבת לי מה שהיה לך עם ר' יוסף באפטיע, ובכל עת נתעוררים עליכם אנשים אחרים: אל תדאגו כלל, 'כי פרעה הקריב'^[1138]; וכבר אמר רבנו ז"ל^[1139] על נסיעה לארץ־ישראל – שלנו יהיה בנקל לנסע, כי כבר סבל הוא כל היסורים עבורנו, וגם בהמחלקת הוא גם־כן כך, כי כבר סבל רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, וכל אנשי שלומנו – אשר [אזרו^[1140]] כח עבורנו; אך מעט דמעט צריכין אנו גם־כן לסבל, כי רבנו ז"ל אמר שאינם יכולין להתקרב אליו כי אם על־ידי מסירות נפש ולסבל בזיונות. אבל "ואתה מרום לעלם ה'" – לעולם ידו על העליונה^[1141], יאבדו הם ואלף כיוצא בהם – ודבר אחד מדברי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש לא יתבטל, וה' יתברך שומר אמת לעולם. וכל אלו הרפתקאות שעוברים עלינו, הוא רק להזכיר אותנו שאנו ברסלבר חסידים – ושלא לשכח אפלו יום אחד, כי שם זה אינו דבר רק – כמבאר בהתורה "בראשית – לעיני כל ישראל"^[1142]; כי רבנו ז"ל אינו דבר ממצע^[1143] – כי אם חדוש שבחדושין, ואנו צריכין לקבע שמחה בכל יום על הזכיה שלנו. ואני היום הייתי על ציון התנא רבי מאיר בעל הנס, זכותו יגן עלינו אמן, והזכרתי אתכם כלכם לטובה, אמן כן יהי רצון.

דברי אהבכם, נתן מברסלב

ופרס בשלום לידידי, אהב נפשי, ידידי עז, מורנו הרב אבא כץ־מאן נ"י, עם שלום זוגתו תחיה; ולומר לו שהבישליק^[1144] ששלח עם שלום זוגתו לרבי מאיר בעל הנס – הלכתי בעצמי וקניתי שמן זית, והדלקתי עבורם ובעד בנם נ"י ובני ביתו – והזכרתי אותם לטובה; ולפלא בעיני שאין לי שום פריסת שלום מאתו בשום פעם. ופרס בשלום לכל אנשי שלומנו – באהבה עזה, כי אין לי פנאי לפרט לכל אחד ואחד – מחמת שבאתי עתה מרבי מאיר בעל הנס, זכותו יגן עלינו אמן.

זוגתי מרת ברינע לאה תחיה ואחותי מרת חנה תחיה פורסים בשלומכם הטוב, ובשלום זוגתך מרת ידאסי לאה תחיה, ואמך תחיה, ובשלום האשה חוה תחיה, ואשה חנה תחיה עם כלתה תחיה, עם שלום בנך היקר החכם המשלם מורנו הרב סענדיר חיים – נרו יאיר לארך ימים ושנים טובים, אמן כן יהי רצון.