[כסלו תרמ"ג]
כתבתי ביום א' המכתב, ולא היה לי עם מי לשלח – מחמת שלא יכלתי למצא המיקער[1321] סאלאח; ונתעכב אצלי המכתב עד היום. ובין כך ובין כך למדתי הלכה ז' מתפלת המנחה – על התורה "לשמש שם אהל בהם"[1322], ואין אני יודע למה אנו מחשים בזה העולם – ואין אנו צועקים שאור כזה יש בעולם?! והוא נעלם מאתנו מחמת קלקול השלום. ושם אפלו מבאר שאין זה [תכלית] להבטל לאין־סוף – כי אם לצמצם האור במדות; אבל אף־על־פי־כן לא היו חדושים כאלו בעולם! על־כן אני כתב לכם ידידי אחי ורעי – ידידי ר' נתן נ"י ור' איזיק: אם תוכלו בלילי חנכה הקדושים ללמד כל ההלכה – בודאי תראו גדלת רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, ומעלות המקרבים אליהם; ואם אין לכם פנאי, על־כל־פנים תלמדו ההלכה מסימן נ"ב עד סימן פ"ב – ותחיו נפשכם, ותמצאו מרגוע לנפשכם, שכדאי לקבל כל הבזיונות וכל מה שעבר עלינו – בכדי שנהיה נכללים בתוך הקבוץ של הצדיק הזה, ולבטל כל הכבוד המדמה, ואפלו לסבל בזיונות – בכדי לשמע איזה דבור הקדוש מרבנו ז"ל ותלמידו הקדוש; ואל תהיה בז לכל מי שהוא שכן לקבוץ של רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, ושלא להסתכל על מדות הרעות – רק על הטוב שבו, "אריתי מורי עם בשמי"[1323].
דברי ידידכם, נתן מברסלב
ופרס בשלום לכל אנשי שלומנו – באהבה עזה, הינו: לאביך היקר מורנו הרב צבי נ"י, ולאחיך סענדיר נ"י עם שלום בנו מורנו הרב אליעזר נ"י; ואפשר הוא ברגז עלי, ואני אהב אותו מאד. גם לפרס בשלום אהבי באמת, ידידי עז, הותיק וחסיד, מורנו הרב ר' נחמן נ"י, ולידידנו אהב נפשי מורנו הרב נתן נ"י בן ר' יצחק ז"ל, ולאחיו ר' יואל צבי נ"י עם שלום בנו מורנו הרב אברהם נ"י, ולהנגיד ר' חיים קראסין־שטיין נ"י, ולהנגיד ר' יעקב נ"י, ולכל אנשי שלומנו – באהבה עזה.