קנד

ברוך ה', יום ב' ויחי יעקב [ח טבת] תרמ"ג לפרט קטן, טבריא.

לכבוד אהב נפשי, ידידי עז, חביבי כלבבי וכנפשי וכו', כבוד שם תפארתו, מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום זוגתו תחיה, עם שלום בנו נ"י.

מכתבך עם האוו"ז^[1334], וגם מכתב מר' דב, וגם מכתב מבן אחיך מורנו הרב אברהם אליעזר נ"י – כלם קבלתי לנכון, וקבלתי המעות לנכון – כפי האוו"ז. וגם מהודענא לכם שידידנו ר' שמחה נ"י מוכן [לסע] לירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו, [והוא] בא אתמול לעת [ערב], ובדעתו לעכב פה עד אם ירצה ה' אחר שבת הבא עלינו לטובה – ואחר־כך יסע למחנכם קדוש. וברוך ה' בזו הלילה דברנו הרבה מרבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, והחיינו בינינו: אני החייתי אותו, והוא אותי. ומחמת טרדות הדרך רוצה לנוח בכאן כמה ימים, וגם הוא רוצה להיות על קברי הצדיקים דפה.

ואודות מה שכתב לי ר' אליעזר מכח השדוך: בודאי אחקר בדבר על צד היותר טוב, רק אין אני יודע איך יכולין לגמר – הלא אב החתן אינו בביתו? ולמה לא כתב לי מי השדכן – בכדי לידע אם יש בדבריו איזה ממש?! והשדכן הגדול אשר הוא יודע כל הזווגים^[1335] – יזמין בודאי בישועתו הגדולה בעזר האל שדוך הגון לפניו, אך צריכין להמתין עוד לישועת ה'. ואני בודאי אחקר בדבר – ואשיב לשולחי דבר תשובה. והעלם הוא טוב ראי, וממשפחה הגונה, ואפן למודו – אשאל למכירו.

ומחמת נחיצת השירא קצרתי ואמר שלום.

מנאי ידידכם, הדורש שלומכם תמיד, לכל אחד ואחד מכל אנשי שלומנו – באהבה עזה,

נתן מברסלב

וגם: ידידנו ר' דב נ"י כתב ששלח הכר לאלמנה; והיא בכה עלי, ואצל אחיה ר' שמואל העניך – היכן הכר שלה? וגם אפשר בא המעות מקאליבלאד לר' שמואל העניך גם־כן – מאחותו ובת אחותו, ותחיה נפשו; כי בכל עת הוא שואל אותי אם לא בא איזה מכתב מר' צבי מקאליבלאד, כי אחותו, בכל [פעם] ששולח לר' דב נ"י – שולח לו גם־כן. ואולי כתב ר' צבי הנ"ל מנדון ר' שמואל העניך – ובקש אותך מאד להודיע לו הן או לאו, ויכתב לאחותו וגם לבת אחותו – שיש לו אצלה מעות על עסקא, ולמה אין אתה כתב לו? כי בודאי ר' דב נ"י ור' יוסף נ"י ראו עצמם עם חמיך בראש־השנה באומן! ומה אמר להם – מה הוא בדעתו לעשות? וגם אם גיסך משה נ"י היה על ראש־השנה, ומה הוא עשה, ואם יש לו איזה פרנסה; וגם מגיסך נחמן נ"י – היכן הוא בעולם. ומה זה שלא היה לו בהמכתב שלך שקבלתי עכשו – איזה פריסת שלום מר' איזיק נ"י, כי יש לי יסורים. הכלל, הכל לכתב לי, ולהשיב לי על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. והמעות קבלתי לנכון.

דברי אהבך, נתן הנ"ל

ור' דב נ"י יכתב עם מי שלח הכר לאלמנה, כי כתב ששלח – ולא כתב עם מי, והאלמנה הולכת ובכה לפנינו. קבלתי הסך עשרים ואחד גראש.

נתן הנ"ל