קנח

 [ברוך ה' יום ו' תשא טז' אדר־א' תרמ"ג]

לכבוד ידידי עז, אהב נפשי, ותיק וחסיד וכו', מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום זוגתו ובנו נ"י.

מכתבך מראש חדש אדר דנא^[1357] קבלתי לנכון ביום ו' ערב שבת קדש אחר תפלת שחרית. והחייתי במכתבך, כי אתה כתב – שאתה כתב לי מכתבים, ואין לי ממך שום ידיעה, ואתה כתב ההפך – שאיני כתב לך מכתבים, ואין לך ממני שום ידיעה; כי אתה כתב לי ששלחת לי על־ידי ר' פנחס נ"י מכתב, ולא ראיתי ולא שמעתי – רק זה המכתב על־ידי אשת ר' משה הירש נ"י; ואני שלחתי לך על־ידי החנות, ואחד היה על שם בן אחיך – מחמת שכתבתי לו מכח השדוך, ושם היה רצוף לכם גם־כן איזה מכתב; ועוד שני מכתבים שלחתי לכם – ואין אני יודע היכן הם.

כי לא דבר רק הוא – "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר" וכו'^[1358]! ובודאי אני רוצה שאתם תחיו אותי – ואני אחיה אתכם, ובפרט שרבנו ז"ל הזהיר לנו על זה לעסק בדבר זה – לדבר אחד עם חברו^[1359], ואין לי בכאן עם מי לקים, וברוך ה' שיש לי אהבים כזה – שבהם אני יכול לקים דברי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, על־כן אני מכריח על זה; הגם שהבעל דבר מניח עצמו לארכו ולרחבו למנע גם מזה, אך אף־על־פי־כן יש לנו הבחירה – שלא להמנע מהמניעות שלו. ועקר המניעות שלי: מחמת שכמה מכתבים יקרים שה' יתברך עזר לי לכתב לכם להחיות נפשכם, וגם אני החייתי עצמי בהם – ולפי הנראה לא באו לידכם; אך כמה פעמים אני מישב, שדבורים כאלו – הנחקקים באויר, הוא גם־כן דבר גדול מאד – כמבאר בלקוטי מוהר"ן^[1360].

ותדעו אחי ורעי האהובים והנאמנים: כפי שאני ראה בספרי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש שאין לנו בזה העולם שום עצה – כי אם רצונות טובים וכסופין וגעגועים והשתוקקות לה' יתברך, ולהיות אך בשמחה תמיד, ולהרחיק מאד מעצבות ועצלות, ולהחיות עצמנו בנקדות טובות, בנקדה דיקא – כי נקדה טובה בכח רבנו ז"ל אינו דבר רק, ואיך אנו צריכין להחיות עצמנו במה שזכינו שנקרא שם רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש עלינו – כמבאר בהתורה "בראשית - לעיני כל ישראל"^[1361]; והבעל דבר יכול להתגבר ולומר לנו שעדין אין שמו עלינו – כי אין אנו מציתין לדבריהם, על־כן השאיר לנו רבנו ז"ל התורה 'אזמרה'^[1362] – שאפלו נקדה טובה היא יקרה מאד^[1363]: אבל על־כל־פנים אין אנו חס־ושלום חס־ושלום מתנגדים על אור חדש כזה – על אור המאיר בכל העולמות, אשר יכול להאיר אפלו לנו – אם נזכה לשמח בהם. ולמען ה' אחי ידידי אל תדאגו כלל, כי הדאגות הם מסטרא אחרא – והקדוש ברוך הוא שונא אותה^[1364].

ואפלו מה שידידי ר' איזיק נ"י כתב לי – שנפל עליו שנה מאד, זה מחמת עצבותו – שיש לו עצבות ממה שאין לו בנים; הוא גם־כן עצת היצר, כי בודאי צריכין להתפלל עבור בנים, ועבור כל דבר, ועל כל פרט ופרט, אבל הכל בשמחה – אם יתן יתן, כמבאר בלקוטי מוהר"ן^[1365]. [ו]קוה אל ה', וחזר וקוה – עד ישקיף ה' וירחם עליכם, ואז יהיה ישועה שלמה^[1366]. וילמד התורה 'פתח רבי שמעון'^[1367] – ובהלכות המבארים על התורה הזאת, וגם יקרא כל הספורי מעשיות – אשר רבנו ז"ל אמר שבהם הוא מעורר אותנו מהשנה, ויבקש רחמים מה' יתברך – שבזכות המעשיות יעורר אותו ה' יתברך מהשנה; הלא אתה יש לך במה להחיות עצמך: הלא קרבת כמה אנשים – והיה להם כמה הרהורי תשובה על ידך. ותדע שעקר תקון לנשמת הספרדי שנפטר עליו השלום יהיה על־ידי אלו הדבורים שדברת עמו מרבנו ז"ל, כי רבנו ז"ל הוא בעל השדה^[1368], ובלקוטי הלכות^[1369] מבאר שאפלו קנאת סופרים יהיה לחיים – ולא וכו', שלא לבלבל אתכם אפלו צדקות חברו; כי כבר ספר רבנו ז"ל המעשה מהתם – "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי"^[1370].

הכלל, שכל הדבורים מרבנו ז"ל ותלמידו הקדוש הם רק להחיות נפשות ישראלי, "נרדי נתן ריחו"^[1371] – ולא ההפך חס־ושלום; כי אפלו בהתורה "זכרון עלמא דאתי"^[1372] – מבאר שם שעקר הוא שמחה, וגם מבאר שם על פסוק^[1373] "אזכרה נגינתי בלילה", שהעקר הוא שמחה – לחפש נקדות טובות. בייטן אייך: גייט נישט ארום מיט דאגות ומרה שחורה; זייט פריליך! אין הייבט זיך אן שוין מכין זיין על פורים, אין בייטן לה' יתברך על שמחת פורים^[1374]; כי אתם ראיתם איך שבלבל הסטרא אחרא השמחת תורה שלכם. וברוך ה' שנתוסף לכם שכן טוב – הוא ידידנו ר' שמחה, שאוחז באמת לאמתו בדרכי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש; וה' יתברך יודע האמת: בעת היותו אצלי – החייתי בו; וגם ר' יעקב בער הוא גם־כן מאנשי שלומנו, ונסע בכל שנה ושנה על ציון רבנו ז"ל – וגם הוא נתוסף לכם להקבוץ. ואני אין לי זכיה שיהיה לי עם מי לדבר מרבנו ז"ל ותלמידו הקדוש^[1375], אך ברוך ה' שאני מדבר אל עצמי מרבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, ועם בני ביתי, ובגנבה אני מדבר עם אחרים לפעמים מרבנו ז"ל ותלמידו הקדוש – אך בהעלם גדול; ואתם ברוך ה' יש לכם עם מי לדבר בגליא^[1376].

ותלמדו בסימן פ"א בלקוטי תנינא, ומזה בעצמו תוכלו לראות למה אינו דואג יוסיל באטע ויחיאל, ואין אפלו שום אדם הגרוע שבגרועים – מחמת ההכנעה, ואתם מדברים זה עם זה ביראת שמים, דלרבי יוחנן די בתלמיד לבד^[1377]. אתם דואגים? בודאי צריכין להתפלל על בנים הרבה לה' יתברך – אבל הכל בשמחה וחדוה, ולבטח בה' יתברך, שבודאי יהיה עת רצון כזה – בזה הכח של רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש – לעזר לכם כל הדברים בעתו ובזמנו, בישועה שלמה – ולא בדחיקת השעה. והעצבות ודאגות אין מועילין כלל; ואין הקדוש ברוך הוא מתפחד מעצבות שלכם, אדרבא, הקדוש ברוך הוא שונא אותם, ועז וחדוה במקומו; ועצבות הוא עבד – ובן הוא שמחה^[1378].

על־כן אחי ורעי: אנו צריכין מאד לשמח מאד מאד – שזכינו מרחוק על־כל־פנים לידע שנמצא בעולם צדיק אמתי, חדוש כזה, הנחל המטהר מכל הכתמים, ומעינותיו יוצאים בבקעה ובהר – על־ידי תלמידו הקדוש, להחיות נפשנו בכל עת ועת ברפואה אחרת, מים חמים המרפאין הגוף והנפש^[1379]; אך אנו צריכין להתמיד בהם, ואין אנו צריכין לנסע למרחקים לבקש מרחצאות חמים לרפאת נפשנו וגופנו^[1380] – אך יש לנו בבית ממש, ובלי הוצאות כלל – רק להטות אזנינו ועינינו ולבנו היטב להספרים הקדושים האלו, ובודאי נשיג כל טוב, כל מילי דמיטב; כי רבנו ז"ל הוא השכל הכולל – אשר על ידו נמתקין כל הדינים שבעולם! ובפרט ידידי ר' איזיק נ"י, שאין לך שום עסק בזה העולם – כי אם לעסק יומם ולילה בדברי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, ולשמח בכל יום, ולילך בכל יום לאהב נפשי ר' נתן נ"י – ולהזכיר אותו שיהיה בשמחה; ולא תדאג כלל, כי אם ירצה ה', אם תאחז עצמך בדרכי רבנו ז"ל – בודאי אם ירצה ה' יהיה הכל על נכון, אך המאמין לא יחוש; ואמונה היא תפלה^[1381].

דברי אהבכם באמת וחפץ בטובתכם לנצח – בזה ובבא,

נתן מברסלב

ופרס בשלום לידידי עז, אהב נפשי באמת, הרב הותיק וחסיד, נבון וחכם, מורנו הרב ר' נחמן נ"י. הנה שמעתי מהנס הגדול אשר עשה עמכם ה' יתברך, ברוך הטוב והמטיב – הגומל חסדים טובים, אך בזה רמז לכם ה' יתברך שלא תסגרו פיכם להזכיר דברי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, אשר אני יודע שיש בפיכם מרגליות טובים מרבנו ז"ל – ואין אתם מוציאים מכח אל הפעל להחיות נפשות אחרות, אשר זה היה רצון רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש – שלא נהיה חס־ושלום עצים יבשים, כמבאר בחיי מוהר"ן^[1382]; ואל תתרעמו עלי שאני כתב, כי רבנו ז"ל אמר שבעץ [קטן] יכולין להדליק העץ הגדול^[1383]. והקבוץ שלנו הוא דבר גדול עד למאד, וצריכין לדון את כל אחד ואחד לכף זכות – ובזה נתוסף ארבע מאות ספסלי^[1384], כי אם לא היה רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש דנים אותנו לכף זכות, לפי אורם הגדול – לא היו מקרבים לשום אחד מאנשי שלומנו^[1385]. ה' יתברך יתן לכם אריכת ימים ושנים ושיבה טובה, לתורה ולעבודה – כרצון רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש.

נתן מברסלב

ופרס בשלום לידידנו אהב נפשי ר' שמחה, ופרס בשלום להנגיד ר' חיים קראסין־שטיין נ"י, ופרס בשלום להחסיד ר' דובער שוחט ובודק נ"י, ופרס בשלום לבנו האברך, ותיק וחסיד, מורנו הרב העניך נ"י, ופרס בשלום להאברך הותיק וחסיד, מורנו הרב יואל צבי נ"י, ופרס בשלום לבנו האברך, הותיק וחסיד, מורנו הרב ר' אברהם נ"י.

ופרס בשלום לידידנו אהב נפשי, הותיק וחסיד, ר' יעקב בער נ"י; ומאד בקשתי לכתב לנו היכן היה עד עתה, ומי נושא לאשה. וגם ר' שמחה נ"י: מי נשא לאשה – שיהיה לטובה. ולפרס בשלום עבורי לר' אבא בן עטי; ומאד בקשתי לכתב לי מה הוא עשה, ה' יתברך ישלח לו רפואה שלמה במהרה, ואני מתפלל בעדו בכל יום.

זוגתי מרת ברינע לאה תחיה פורסת בשלום זוגתך מרת ידאסי לאה תחיה, ובשלום האשה חוה תחיה; וגם אחותי מרת חנה תחיה פורסת בשלומם הטוב.

והפרישת שלום שכתבתי לר' נחמן נ"י, הוא לפי דעתכם – אם להראות לו אם לאו; ותכף לכתב לי אם קבלתם זה המכתב מיום א' תצוה.

ופרס בשלום לידידנו, אהב נפשי, מורנו הרב נתן נ"י בן האשה חנה תחיה; שמעתי לצרותיכם אשר עבר עליכם – וצערי גדול עד למאד, על־כן בקשתי ממך לכתב לי איך ומה – בכדי [לידע איך להתפלל עבורכם]; וה' יתברך ירחם עליך וימלא לך כל משאלות לבך לטובה. וגם לכתב לי אם עשה ר' יוסף נ"י החתנה לבתו תחיה. ומטראויצע אין לי שום מכתב; וכבר כתבתי לחמיך נ"י – זה ארבעה שבועות – מכתב, ואין לי תשובה.