ברוך ה', יום ב' ראש חדש שבט תרל"ז, פה טבריא תבנה ותכונן במהרה בימינו.
לכבוד ידידנו, הלא הוא הותיק וחסיד, המפלא ומפלג, אהב נפשי וכו', כבוד שם תפארתו, מורנו הרב צבי נ"י, עם שלום זוגתו ובני ביתו.
מזל טוב לכם, ה' יתברך יעלה וירומם מזלכם וקרנכם למעלה ולמעלה בזה ובבא, אמן נצח סלה ועד.
מכתבכם היקר שקבלתי, עם הבקשה על החתנה – קבלתי לנכון, והיה לי למשיבת נפש שזכה אחי ידידי להיות שמח בשמחה של מצוה כזו – שאין לה שעור, ופרות הקדושים אוכלין בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא[177].
והישר היה שאסע גם אני להיות בצותא חדא לשמח בשמחת אחי, אך מחמת כמה טעמים איני יכול לנסע: אחד. מחמת הוצאות – שהשעה דחוקה לי עתה; ואם היה לכם עת רווח באפן אחר – הייתי נוסע על הוצאות שלכם, אך אני יודע שלעת עתה אתם גם־כן דחוקים, עד ישקיף ה' וירחם עליכם להוציא הניצוצות הקדושים המנחים בהמעות שלכם הכשר מעמקי הקלפות, אשר לפי דברי רבנו ז"ל בהתורה היכל הקדש[178] ולפי תלמידו הקדוש בהלכות גבית מלוה הלכה ג' – מבארים שעל־ידי משפט יכולין להכניע הרע ולהוציא כל הניצוצות הקדושים. ותעינו בהלכה זאת – ותמצאו מרגוע לנפשותיכם; ותאמינו שבודאי בכח רבנו ז"ל, אם תעסקו בזה – בודאי תשברו הרע, ואת הטוב תוציאו. וגם טלטול הדרך קשה עלי גם־כן.
ואף שרצוני חזק מאד לראות בכל עת עם אחים אהובים כאלו – אשר אהבתכם תקועה בלבי, ואני אהב אתכם באהבה עזה – אשר כל מימות שבעולם לא יוכלו לכבות רשפי אהבת לבבנו; על־כן רצוני חזק, אך איני יכול עדין להוציא מכח אל הפעל. על־כן אני מבטיח לכם שאם ירצה ה' ביום ה' – ביום החפה, אשמח גם אני בשמחתכם. ואתם תראו לשמח מאד שה' יתברך עזר לכם להשיא יתומה. ואצל רבנו ז"ל היה מצות הכנסת כלה מהמצות הגדולות – כך שמעתי מאדמו"ר רבי נתן זצוק"ל. ועקר המצוה כשיהיה בשמחה.
וה' יתברך יתן לכם שמחה בלבבכם – עד שיהיה 'לבו נשא את רגליו'[179], לרקד הרבה ולהמתיק כל הדינים[180] – אפלו מהממון שלכם ומכל הדינים שבעולם. כי כך אמר רבנו ז"ל[181]: אם אתם תהיו שמחים, יהיה טובה גדולה להעולם; ואנו צריכים להאמין בכל דבור של רבנו ז"ל שאינו פשוט – אלא יש בו רזין ורזין דרזין, ואף־על־פי־כן אנו צריכים לקימם בפשיטות ובתמימות: המחאת כף ורקודין בידים וברגלים, ורבנו ז"ל יעשה מזה מה שהוא יודע. ואני שולח דרשה גישאנק[182] אחד בישליק[183], ואני נותן להם חיים ארכים וחיים טובים וכל המתנות שנתנו להזוג הידוע[184]. וכל החתנות שבעולם הם רמז מזה החתנה, ובפרט אצל אלו שמאמינים באלו הדבורים – בודאי הרמז גדול עד למאד, באדארף מען טאקע אהאילי טוהן בחדוה גדולה[185].
גם אני מבקש מאד ממעלתו, וגם ידידנו ר' קלמן מבקש אתכם: איך אצל הגר צדק ז"ל היה שני כרים קטנים וקאלדירי[186], והם של ר' קלמן נ"י – שנתן לו להניח עליהם, גם תפלין דרבנו תם קבל אצל הסופר בלא מעות, אפשר תוכלו לעשות לו טובה להחזירם לו – כי הם שלו. ואתם ידעתם כמה מסר נפשו ר' קלמן עבורם, והוא עתה עני גדול; וחוץ מזה, הוא בעל חוב עבורו בעד חלב ושמן זית – מאה ושבעים ושש גראש, לאשה אחת אשר היא תובעת אותו בכל עת ורגע, ואפלו לחם צר ומים לחץ גם־כן אין לו – אשר אין להעלות על הכתב הרחמנות שעליו. וגם הדירה שלו נגמרת בחצי חדש זה[187] – ואין לו במה לשכר דירה, כי אין לו אפלו פרוטה אחת, ואין אני יודע מה הוא יכול לעשות; ה' יתברך ירחם עליו חיש מהר, על־כן מה שתוכלו להציל לו יהיה חשוב למצוה גדולה אשר אין ערך אליה.
יותר חדשות אין, רק חיים ושלום.
[נתן מברסלב]