בָּרוּךְ ה', יוֹם ג' תָּבוֹא, פֹּה עִיר הַקֹּדֶשׁ טְבֶרְיָא, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
הָאֵל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ הַכְּתִיבָה וְהַחֲתִימָה טוֹבָה.
לִכְבוֹד אֹהֵב נַפְשִׁי, יְדִידִי עֹז, אֹהֵב נַפְשִׁי, מוֹרֵנוּ הָרַב נָתָן נ"י, עִם שְׁלוֹם זוּגָתוֹ תִּחְיֶה, וְעִם שְׁלוֹם בְּנוֹ הַנָּעִים מוֹרֵנוּ הָרַב סֶענְדֶיר נ"י.
הִנֵּה קִבַּלְתִּי מִכְתָּבְךָ וְגַם הַחֲפָצִים בִּשְׁלֵמוּת. וּמְאֹד בַּקָּשָׁתִי מֵאִתְּךָ וּמֵאֵת זוּגָתְךָ תִּחְיֶה – שֶׁלֹּא תִהְיוּ חַס־וְשָׁלוֹם מְעֹרָבִים בְּהַמַּחֲלֹקֶת, וַאֲפִלּוּ חַס־וְשָׁלוֹם מִי שֶׁחוֹלֵק עֲלֵיכֶם – תְּקַבְּלוּ בְאַהֲבָה, וְתִזְכּוּ לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה – "וָשָׁב וְרָפָא לוֹ"; וּבִפְרָט שֶׁעַתָּה בָּרוּךְ ה' חֹדֶשׁ אֱלוּל – שֶׁזְּמַן תְּשׁוּבָה, וְאִי־אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, כִּי־אִם עַל־יְדֵי בִּזְיוֹנוֹת – וְיִשְׁתֹּק וְיִדֹּם[1552]; וּבִפְרָט הַמַּחֲלֹקֶת בֵּין הַנָּשִׁים – שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נֶחֱרַב חַס־וְשָׁלוֹם טְרָאוִיצֶע[1553], וְגַם בִּימֵי הָאֲרִ"י זַ"ל נִתְקַלְקֵל הַגְּאֻלָּה – וְעַל־יְדֵי מַחֲלֹקֶת נִשְׁבָּר[1554]. וּלְעֵת עַתָּה מַזָּל טוֹב לָכֶם! כִּי מַזָּל טוֹב הוּא תָּמִיד סִימָן טוֹב. וְאַל תִּדְאֲגוּ כְּלָל, כִּי ה' עִמָּכֶם, וְאֶצְלְכֶם, וְסָמוּךְ לָכֶם, וַה' יִתְבָּרַךְ, אִם יִרְצֶה ה' יִגְמֹר עִמָּכֶם הַכֹּל לְטוֹבָה – בִּזְכוּת רַבֵּנוּ זַ"ל וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ.
וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵאִתְּכֶם וּמֵאֵת כָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּר זוּגָתִי, כִּי מִיּוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ יֵשׁ לָהּ הַפִיבֶּער[1555] בְּכָל יוֹם; ה' יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלֶיהָ. וְאֵין לָנוּ שׁוּם עֵצָה – כִּי אִם תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, וֶאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, וְשִׂמְחָה, כִּי בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן יַעֲבֹר הַכֹּל, וְהַיִּסּוּרִים אֵין מוֹעִילִין כְּלָל, וּבְשִׂמְחָה מְהַפְּכִין הַכֹּל לְטוֹבָה.
וְגַם לִפְרֹס בִּשְׁלוֹם יְדִידִי, מוֹרֵנוּ הָרַב, אֹהֵב נַפְשִׁי בֶּאֱמֶת, מוֹרֵנוּ הָרַב אַיְזִיק נ"י, עִם שְׁלוֹם זוּגָתוֹ וּבְנוֹ נ"י.
יְדִידִי הָרַב אַיְזִיק: לְמַעַן ה', פְלִיוֶוע נָאר בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, וֶועסְטִי זֶעהְן וִוי אַזוֹי ה' יִתְבָּרַךְ וֶועט דִּיר אַלְסְדִינְג הֶעלְפְן[1556].
דִּבְרֵי אֹהַבְכֶם בֶּאֱמֶת,
נָתָן מִבְּרֶסְלֶב
וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ. וּלְר' אֱלִיעֶזֶר לוֹמַר מַזָּל טוֹב! – שֶׁיִּהְיֶה בְּשָׁעָה מֻצְלַחַת לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
מֵחֲמַת שֶׁאֵין לִי פְּנַאי, וּמֵחֲמַת חֻלְשׁוֹת זוּגָתִי תִּחְיֶה, אֲקַצֵּר וָאֹמַר שָׁלוֹם,
נָתָן הַנַּ"ל
[1552] +ליקו"מ ו.
[1553] =נתפרקה חבורת עובדי ה' מאנ"ש.
[1554] כך היה המעשה: באותה שנה נגזרה מיתה על האריז"ל על שגילה סודות לתלמידו. רצה האר"י לבטל את הגזירה ולהשלים תיקון העולם, לשם כך לקח עשרה חברים מתלמידיו, קיבצם בבית אחד ותיקן חדרים לנשים וטף בפני עצמן ולהם בפני עצמם והזהירם שיהיה ביניהם אהבה, אחוה ושלום. כל זאת עשה ע"מ לדרוש לתלמידים בסודות התורה ולבל תהיה לס"מ שליטה בהם. לסוף חמישה חודשים, בעש"ק, נפלה קטטה בין הנשים והגידו לבעליהן, ונמשכה הקטטה גם ביניהם, ובכך עברו על אזהרת רבם.
[1555] +=קדחת.
[1556] =למען ה', עסוק רק בתפלה ותחנונים, אתה תראה איך ה' יתברך יעזור לך בהכל.