ברוך ה', יום ו' טוב [יז] אדר שני תרל"ח לפרט קטן, טבריא תבנה ותכונן.
לכבוד אהב נפשי, וממש בני ובן אחי, כבוד שם תפארתו מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום אביך – נרו יאיר ויופיע כאור שמש, ועם שלום זוגתך תחיה, ועם שלום בנך היקר וחכם מורנו הרב סענדיר חיים – נרו יאיר לארך ימים ושנים טובים, אמן נצח סלה ועד.
תהלה לאל ברוך ה' ברוך ה' כלנו בחיים ושלום. כה אזכה לשמע מכם החיים והשלום מתוך בשורות טובות ואות נפשנו, אמן נצח סלה ועד, כן יהי רצון.
אחר דרישת שלומו כמשפט, תמיה עליך: מה מנעת פרי עטך ממני – וזה שני שבועות שלא היה לי שום מכתב מכם?! וגדל היסורים שלי אין לשער ואין להעריך, ולא די לי היסורים ממניעת המכתבים מטראויצע מבני – על־כל־פנים היה לי לפעמים למשיבת נפש המכתבים שלך, כי תאמין לי כי קשרתי אהבתך בלבי ממש כבן האהוב לפני אביו, ועתה כשזה זמן כביר לא ראיתי ממך שום מכתב – גדלו היסורים שלי; ובפרט זוגתי תחיה בכל עת שואלת אותי: מה זה שאין לי שום ידיעה מצפת תבנה ותכונן? ה' יתברך יודע מה שנעשה בשם! ה' יתברך יתן שיהיה לטובה.
ובפרט שאני כתבתי מראש־חדש אדר זה מכתב רביעי, ובכל עת שבא שירא, הולך אני או זוגתי תחיה או אחותי תחיה ושואלים אצל ר' דב נ"י מכח המכתב מכם – ואין לו, על־כן הוא לפלא בעיני. ולא היה דעתי לכתב לך – עד שאקבל ממך איזה מכתב, אך אתמול בא אברך מורנו הרב שלום נ"י – שהוא שכן סמוך לכם, ושאלתי אותו עליכם, ואמר לי שברוך ה' בפורים הייתם שמחים בביתכם – והחיה אותי. אך עתה הפליאה עוד גדולה אצלי עד למאד – מה זה שאין לי מכתבים ממך?! והלכתי באסתר־תענית[305] במכון לר' יוסף אזליר נ"י – ושאלתי אותו עליכם, ונשבע לי שאתם, ברוך ה', כלכם בחיים ושלום, ואמר לי שאתה אמרת לו שיש אצלכם עבורי מעות סך שנים עשר רובל חדש: הינו מר' אבאלע נ"י – סך עשרה רובל חדש, ומבני מורנו הרב משה אפרים – סך שני רובל חדש.
ותאמין לי ידידי עז, שאין לי שום פליאה על המעות, אך לפלא בעיני על מכתבך – שקדם פורים לא יהיה לי שום מכתב ממך, כי אתם יודעים שאני בכאן 'אחד היה אברהם'[306]. כי אפלו, ברוך ה', בפורים הקדוש רקדתי כל היום ושמחתי בעצמי – וברוך ה' הייתי בשמחה גדולה; כי ברוך ה' יש לנו במה לשמח, כי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש ידעו מה הוא פורים, ומה יכולין לזכות על־ידי פורים הקדוש, ברוך ה': מחאת כף, ורקודין, ובכל המצות הנוהגות בפורים; ואני בכאן יחיד, ועל־כן אם על־כל־פנים יש לי מכתב מכם – אני מחיה עצמי. על־כן, למען ה', תכף כראות מכתבי תשיב לי מכתב בחזרה – ותחיה נפשי. ואפשר לא קבלת המכתבים שלי, אך מכתב אחד – ששלחתי על־ידי אשת ר' חיים יהושע – בודאי קבלת.
ומחמת נחיצת קדם התפלה, אקצר ואמר שלום.
מנאי אהבך, נתן מברסלב
ופרס בשלום לכל אנשי שלומנו – באהבה עזה. זוגתי תחיה ואחותי תחיה פורסים בשלומך ובשלום זוגתך תחיה, ובפרט לידידנו ר' קלמן נ"י, ולשאר בשרך מורנו הרב אליעזר נ"י.
היום יום א' שמיני כי לא השגתי השירא ביום ו' – ונשאר אצלי המכתב עד היום, ובבקר באה אצלי אשה אחת – אשת ר' יעקב דאקטיר מצפת תבנה ותכונן, והביא לי מכתב מיום ה' ויקרא, ושם כתוב ששלחת לי כמה מכתבים על־ידי הנאמן, והלכתי בכאן לר' דב נ"י והראיתי לו מכתבים – ואמר לי שלא קבל אפלו אחד. ואני יודע האמת, שאם יש לו איזה מכתב – אזי תכף נותן לי המכתב, אם לא נאבדו שם המכתבים. וגם אין אני יודע אם קבלת מכתב אחד על־ידי אשת ר' יהושע – ששלחתי על־ידי ר' דב נ"י.
ובזה שכתבת לי שברוך ה' בנך בקו הבריאה – החיית נפשנו. אך מי יתן ה' יתברך חיש מהר רפואה שלמה לזוגתך תחיה – לרמ"ח אבריה ושס"ה גידיה; ויש לנו צער גדול מזה, ואנו מתפללים בכל עת עליכם, וגם על בנך נ"י. ה' יתברך ישמע תפלתנו חיש מהר. ותכתב לי איך עבר עליכם שמחת פורים – שעל־ידי זה נמתקים כל הדינים[307].
דברי אהבך באמת,
נתן מברסלב
והמעות אני בקשתי לר' דב נ"י, והוא יכתב לר' חיים יהושע נ"י שיקבל המעות – ויתן אותם לידי, והוא יסלק לו הנ"ל. ואם תראה שאף־על־פי־כן שר' חיים יהושע נ"י אינו רוצה לתן אוו"ז[308], תוכל לשלח על־ידי ר' זידיל נ"י. אך באדינגין זיך מיט איהם, אין מיר שרייבין וויפיל[309].
אהבך, נתן מברסלב
והמעות הזה תקבל אחד בישליק וחצי, ותחלק לר' נחמן, ולר' איצילע, ולר' דב, ולר' קלמן – לכלם בשוה, ותכתב אם לא היה במכתב ר' אבאלע שום פריסת שלום מבני ר' משה אפרים נ"י.