[אדר תרט"ל]
לִכְבוֹד יְדִידִי עֹז, אֹהֵב נַפְשִׁי, וָתִיק וְחָסִיד וְכוּ', מוֹרֵנוּ הָרַב נָתָן נ"י, עִם שְׁלוֹם זוּגָתוֹ וּבְנוֹ נ"י.
גַּם בַּקָּשָׁתִי לְהוֹדִיעַ לִי מֵחָמִיךָ נ"י בְּאֵיזֶה מִקָּח מָכַר הָעוֹרוֹת, כִּי אֲנִי רוֹצֶה לֵידַע – לְהַחֲיוֹת נַפְשִׁי. וְגַם אוֹדוֹת אֵיזֶה יְדִיעָה מִמְּחֻתָּנְכֶם הַיָּקָר ר' צְבִי נ"י מִקַּאלִיבְלַאד, כִּי עֵינַי וְלִבִּי וְנַפְשִׁי כָּלוּ לִשְׁמֹעַ אֵיזֶה יְדִיעָה, כִּי [הוּא] אֹהֲבֵינוּ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. וְגַם לְהוֹדִיעַ מֵהַשְּׁטְרַיימֶיל, כִּי אִי־אֶפְשָׁר לְךָ לְשַׁעֵר הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִים שֶׁלִּי שֶׁיֵּשׁ לִי מִזֶּה – שֶׁעַל יָדִי יִהְיֶה חַס־וְשָׁלוֹם הֶזֵּק כָּזֶה. וַאֲנִי נָדַרְתִּי שֶׁמֶן זַיִת עַל נִשְׁמַת רַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס – שֶׁיַּעֲזֹר לִי ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּמָּצֵא הַשְּׁטְרַיימֶיל שֶׁאִבַּדְתִּי בְרוּחָנִיּוּת[580]; כִּי הַכֹּל הוּא רְמָזִים לְהִתְקָרֵב לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ[581]. וְגַם מָתַי כֹּתֵב חָמִיךָ נ"י שֶׁיָּבֹא לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם.
וְתֵדַע, שֶׁבָּרוּךְ ה' יְמֵי הַפּוּרִים מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין, וּצְרִיכִין אָנוּ לַחֲשֹׁב לְפִי מַדְרֵגוֹתֵנוּ לְהַכְנִיעַ הָמָן־עֲמָלֵק יִמַּח שְׁמוֹ וְלִזְכּוֹת לְשִׂמְחַת פּוּרִים, כִּי כָּל הָעַצְבוּת הוּא מִסִּטְרָא דְּהָמָן וַעֲמָלֵק. וְאָנוּ בָּרוּךְ ה' מְקֹרָבִים לְצַדִּיק כָּזֶה – שֶׁהִכְנִיס עַצְמוֹ לְהַכְנִיעַ כָּל הַקְּלִפּוֹת: קְלִפּוֹת פַּרְעֹה וְשָׂרָיו, קְלִפּוֹת בִּלְעָם, וַעֲמָלֵק, וְהָמָן, וּקְלִפּוֹת עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, אַךְ אָנוּ צְרִיכִין לַעֲזֹר לוֹ בְּלִבְנָא וְטִינָא[582][583]. וְעִקָּר מֵהַכֹּל – הוּא הַשִּׂמְחָה, כִּי עַל זֶה הִזְהִיר לָנוּ רַבֵּנוּ זַ"ל מְאֹד, וְכֵן מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. וּבִפְרָט שִׂמְחַת פּוּרִים בִּמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין – עַל־יְדֵי־זֶה מַמְתִּיקִין כָּל הַדִּינִים, וְזוֹכִין לְקַבֵּל פֶּסַח בְּכַשְׁרוּת וּבְשִׂמְחָה; וִיזַכֵּנוּ ה' יִתְבָּרַךְ לְקַבֵּץ בִּזַּת מִצְרָיִם, וּבִזַּת הַיָּם.
עַל־כֵּן אֵין לָנוּ מַה לִּדְאֹג כְּלָל, כִּי הָעִקָּר לִבְטֹחַ בַּה' יִתְבָּרַךְ – וְלִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, כִּי אָנוּ צְרִיכִין לִשְׂמֹחַ לִהְיוֹת בְּחַבְרוּתָא קַדִּישָׁא כָּזוֹ, אֲשֶׁר תַּלְמִיד תַּלְמִידוֹ הִפְלִיא לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה. וּמָסַר לָנוּ [ה' יִתְבָּרַך אֶת] רַבֵּנוּ זַ"ל וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ – אֲשֶׁר הֵם מְחַיִּין נַפְשׁוֹתֵינוּ וְנַפְשׁוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, וּמַמְתִּיקִין כָּל הַדִּינִים מֵעָלֵינוּ – בָּהֶם וְעַל־יְדֵיהֶם יִהְיֶה אַחֲרִיתֵנוּ טוֹב, עַל־כֵּן אַשְׁרֵינוּ! מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמַה יָּפָה יְרוּשָׁתֵנוּ! אַשְׁרֵינוּ! אַשְׁרֵינוּ!
דִּבְרֵי אֹהַבְכֶם בֶּאֱמֶת בְּלֵב וָנֶפֶשׁ, אֹהֵב כָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּאַהֲבָה עַזָּה – בְּמַחֲשָׁבָה וּבְדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה,
נָתָן מִבְּרֶסְלֶב
וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לְאָבִיךָ הַיָּקָר – בְּאַהֲבָה עַזָּה, וְלִכְבוֹד יְדִידִי עֹז, הֶחָסִיד מוֹרֵנוּ הָרַב נַחְמָן נ"י, וּלְהֶחָסִיד ר' דֹּב נ"י עִם בְּנוֹ מוֹרֵנוּ הָרַב הֶענִיךְ נ"י, וּלְר' יוֹאֵל הִירְשׁ נ"י עִם בְּנוֹ מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם נ"י, וּלְהַנָּגִיד ר' חַיִּים קְרַאסִין־שְׁטֵיין נ"י, וְלִכְבוֹד יְדִידִי אֹהֵב נַפְשִׁי ר' אַיְזִיקְל נ"י, וּלְר' נַחְמָן בֶּן ר' שְׁמוּאֵל נ"י.
וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לְאֹהֵב נַפְשִׁי, הָאַבְרֵךְ מוֹרֵנוּ הָרַב נָתָן נ"י בֶּן ר' יִצְחָק זַ"ל – וְתֹאמְרוּ לוֹ עֲבוּרִי מַזָּל טוֹב מַזָּל טוֹב לוֹ; ה' יִתְבָּרַךְ יְבָרֵךְ אוֹתָם וְאֶת בְּנֵיהֶם בַּאֲרִיכַת יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים וּבְהַצְלָחָה וּבְשֶׁפַע רַב, וַה' יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר לוֹ שֶׁיַּתְחִיל מֵעַתָּה בְּהַתְחָלָה חֲדָשָׁה לְקָרֵב עַצְמוֹ לְרַבֵּנוּ זַ"ל וְלִסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְשֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלָיו יוֹם אֶחָד בְּלִי תּוֹרָה וּתְפִלָּה. וּלְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ – בְּאַהֲבָה עַזָּה.
וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מִכָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּר זוּגָתִי בְּרַיְנֶע לֵאָה בַּת פֵיְגֶא – שֶׁיִּהְיֶה לָהּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה עַל עֵינֶיהָ, כִּי עֲדַיִן אֵינָהּ בְּקַו הַבְּרִיאָה, וְעַל עַיִן אַחַת אֵינָהּ רֹאָה כְּלָל.
אֹהַבְכֶם, נָתָן מִבְּרֶסְלֶב
אִמִּי מָרַת בֵּיילָא תִּחְיֶה, וְזוּגָתִי מָרַת בְּרַיְנֶע לֵאָה תִּחְיֶה, וַאֲחוֹתִי מָרַת חַנָּה תִּחְיֶה, פּוֹרְסִים בִּשְׁלוֹם חֲמוֹתְךָ מָרַת זְלָאטִי רָחֵל תִּחְיֶה, וּבִשְׁלוֹם זוּגָתְךָ מָרַת יְדַאסִי לֵאָה תִּחְיֶה, וּבִשְׁלוֹם בִּנְךָ הַיָּקָר מוֹרֵנוּ הָרַב סֶענְדֶיר חַיִּים – נֵרוֹ יָאִיר לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, אָמֵן סֶלָה.
[580] מובא בליקו"מ יד, ט: כי ממילא כשנתקן שם ברוחניות נתקן גם בגשמיות. ובפרפראות לחכמה קיז, ג: כשחסר לו לאדם איזה דבר צריך לידע, שבודאי זה בא מחמת שיש גם למעלה ברוחניות כביכול איזה בחינת פגם וחסרון כזה, ועל כן צריך להתפלל למלאת החסרון ברוחניות, ואז ממילא יתתקן בגשמיות גם כן.
[581] +ליקו"מ נד.
[582] +=לבנים וטיט.
[583] חיי"מ רצג: שמעתי שפעם אחת אמר לאנשיו מה לכם לחשב מחשבות, אין אתם צריכים כי־אם לתת אבנים וסיד ואני בונה מהם בניינים נפלאים ונוראים.