ברוך ה', יום ג' דברים ה' מנחם [אב] תר"ם, פה טבריא.
לכבוד אהבי באמת, ידידי עז, ותיק וחסיד, מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום זוגתו תחיה, ועם שלום בנך היקר והנעים כבוד מורנו ר' סענדיר חיים נ"י – שיחיה לארך ימים ושנים טובים אמן סלה, ולחמיך היקר מורנו הרב שמואל נ"י, עם שלום חמותך תחיה.
מכתבך מיום ה' קבלתי אתמול לעת ערב – מר' דב נ"י, ואודות מה שכתבת לי בסוף מבנך נ"י שבא לביתו בכאב ראש וחמימות – נתבלבל מחי מאד; ובודאי אני מתפלל עליו בכל עת, אך עתה צריך להרבות בתפלה, כי אין לנו להשען כי אם על תפלה ותחנונים ולומר תהלים, כמבאר בשיחות הר"ן בסימן צ"ח שתהלים היא משענת[764]. ותכף תתן פדיון כמנין שמו – פאריס[765], כי רבנו ז"ל צוה להרבות בפדיונות[766]; ובטח בה' שבודאי יאריך ימיו ושנותיו. ואני אשוב לה', ואבקש מאתו שימחל לי – שלא אהיה אני מסך המבדיל, כמבאר בשיחות הר"ן[767] ובחיי מוהר"ן[768] המשל שאמר רבנו ז"ל לר' יודל זצוק"ל. ובטח בה' ושמח בו, כי אפלו בבין־המצרים אסור להיות בעצבות, רק לב נשבר.
ומאד בקשתי ממך: איך ששמעתי בכאן על־ידי מכתב, שבאו אנשים מטייטרא[769] – אנשים חדשים לצפת תבנה ותכונן, לשאל אותם על אחי מיכל נ"י, ועל בני איזיק נ"י, ועל בתי שינדיל – אשת ר' ברוך מוכר נרות, ועל שאר אחי, כי זה קרוב לשנה שאין שום מכתב מהם – וכלו חיי, ואם יהיה לך איזה ידיעה – תכתב לי תכף. וגם תכף לכתב לי מבנך נ"י – להחיות נפשי ונפש זוגתי. ור' איזיק נ"י, אין לו להתרעם עלי, כי אני עשיתי כהגן, הינו שאני לקחתי המכתב הגדול, ובתוכו הנחתי מכתב שלי – שכתבתי לר' פנחס יוסף נ"י על ניר בלאין, וכרכתי אותם ביחד, ולמעלה על המכתב הגדול כתבתי למסר האגרת לר' איזיק מבוקרעסט נ"י. ועוד אמרתי לה שאני כתב שלשה מכתבים: אחד לר' שמואל נ"י, ואחד לידך, ואחד לר' איזיק נ"י, וצויתי עליה שהיא בעצמה תמסר כל מכתב ליד כל אחד ואחד – ולא על־ידי בנה נ"י, ואיני יודע איך נאבד אצלה. ואודות הקבלות – בודאי יכתבו כמו שצריך לכתב, או שאשלח אותם, או שאביא אני בעצמי אם ירצה ה' כשאסע למחנכם על היאר־צייט[770], אם ירצה ה'.
ופרס בשלום לידידינו לר' נחמן נ"י, ולר' דב נ"י, ולר' חיים נ"י, ולר' נתן בן חנה נ"י, ולכל אנשי שלומנו – באהבה עזה, וגם תכתב לי אם ר' יוסף נ"י יהיה גם־כן במלדווע.
דברי אהבכם באמת,
נתן מברסלב
ופרס בשלום לר' איזיק נ"י, ולר' העניך נ"י, ולר' אברהם נ"י, ולר' יואל הירש נ"י, ולכל אנשי שלומנו – באהבה עזה. זוגתי תחיה ואחותי תחיה פורסים בשלום חמותך וזוגתך תחיה.
אחותי תחיה היה לה ביום ו' גנבה מאתה – מעות מזמן מביתה, סך חמשה עשר מז'ידעס ואחד לירה פראנציס[771] – באמצע יום מן השאפע[772], וגדל הצער שלנו אין לשער. ה' יתברך ירחם עליה ויחזיר לה הגנבה, אמן כן יהי רצון.
[764] וז"ל שם: "אמירת תהלים מעלה גדולה וכו' והוא מסוגל מאוד לרפאות החולה להיות לו בטחון רק על ה' יתברך, שעל ידי אמירת תהלים יושיעו ה', והבטחון הוא בחינת משענת, כמו שהאדם נשען על המטה – כן הוא נשען על הבטחון, שבוטח שיושיעו ה'".
[765] +=שם מטבע.
[766] +חיי"מ תקלט.
[767] +סי' כד.
[768] +אות תמז.
[769] =עיר ברומניה.
[770] יום השנה לפטירת אביו כ"ב אב.
[771] =לירה צרפתית, והוא המטבע שהיה נקרא בזמנם נאפוליון זהב.
[772] +=ארון, שידה.