ברוך ה', יום א' וישב [יח כסלו] תרמ"א, פה עיר הקדש טבריא תבנה ותכונן.
לכבוד ידידי, אהב נפשי באמת, ותיק וחסיד וכו', מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום כל מאהבי נפשי – הקשורים בלבי בחבלי עבותות האהבה, בל ינתק לעולם.
מכתבך מיום ג' וישלח קבלתי ביום ו' ערב שבת קדש על־ידי המחתן, וה' יתברך יחיה אותך ובני ביתך כמו שהחייתני במכתבך – ממש מעט היה רפואה לחליי, כי זה שלשה שבועות אשר כתבת לי שגנבו הבהמות ועוד איזה דברים – מחמיך נ"י, כמעט נשארתי חלשות, כי היה בעצם חליי.
ועתה אני אכתב לכם שברוך ה' בשבת קדש ברכתי ברכת הגומל – בבית הכנסת הסמוך, והלכתי לשם במקל, וכשקרא אותי לתורה – לא יכלתי לעמד על רגלי, ותפלת שמונה־עשרה אין אני יכול לעמד, כי מחמת החלאת כמעט נשברו רגלי – כל אבר; וגם יש לי עוד כאב הראש מאד, כשאני לומד איזה חצי שעה – אין ביכלתי לאחז הראש, ולילך אל הבית – ערך חצי רבע שעה, אי־אפשר לי. אך לה' הבטחון, שהתחיל לעזר בזכות רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, ובזכות אהבתכם ותפלתכם – הוא בודאי אם ירצה ה' יגמר בזכותם אלי, וירפא אותי בשלמות – בכדי שאוכל לעסק בתורה ותפלה.
ומאד בקשתי שאתם אל תמתינו על מכתבי – ותכתבו לי בכל עת, אולי יש איזה ישועה מחמיך נ"י, וגם מאתכם, ומתי יבא אביך לביתו. ועל מכתבי לא תמתינו, כי תאמינו שבכל כחי כתבתי.
נתן מברסלב