ברוך ה', יום ב' וארא [כה טבת] שנת תרמ"א, פה טבריא.
לכבוד אהב נפשי המפלא וכו' מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום כל בני ביתו, ובפרט לבנו סענדיר חיים נ"י.
ידידי אהבי באמת, איך שאני שלחתי לך מכתב – והיה רצוף בו ריצעפט[817], ובקשתי ממך לזרז עצמך במצוה גדולה – שהיא פקוח נפש, ולבסוף היה עתה שירא – ולא שלחתם עמם, על־כן אבקש ממך עוד הפעם לזרז עצמך לשלח חיש מהר כל הדברים שכתבתי לך בהמכתב, וגם הריצעפט לשלח לי בחזרה. ואל תהיה מצוה קלה בעיניך, כי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש רצו שאנו נעסק במצות מעשיות בגופנו דיקא[818].
ובאתי לעורר עצמי וגם אתכם: למען ה', תעסקו בספרי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, כי בכל למוד ולמוד אנו ראין גדלת רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, ואיך הם עוסקים בטובתנו לנצח נצחים; כי מי שלומד אותם אי־אפשר שלא ידבק בו איזה מדה טובה, ועל־כל־פנים איזה נקדה טובה; כי לא דבר רק הוא דברי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, ואנו צריכין להאמין בהם בכל דבור ודבור – שהוא עשה לנו איזה טובה בגשמיות וברוחניות. למען ה', אל תעצלו לכתב לי איזה מכתבים.
ופרס בשלום לידידי אהב נפשי באמת, ותיק וחסיד, מורנו הרב נחמן נ"י, עם שלום אהב נפשי ר' דב נ"י, וחמיך אהב נפשי באמת מורנו הרב שמואל נ"י, ואחיך היקר המפלא מורנו הרב סענדיר נ"י, עם שלום בנו אברהם אליעזר נ"י, ובשלום הנגיד ר' חיים קראסין־שטיין נ"י, ור' יעקב נ"י, ור' איזיקלע נ"י, ובשלום כל בני הנעורים, ובשלום כל אנשי שלומנו.
ידידך, נתן מברסלב
זוגתי ואחותי שיחיו פורסים בשלום חמותך תחיה, ושלום זוגתך תחיה.