תוכן הספר: בו מבוארים כל עניני מעלת קדושת מדות הטובות, יקר תפארת גדולתם. ולעומת זה פגם הגדול והנורא של כל מדה רעה, עוצם גנות חרפתם. הספר מסודר ע"פ אותיות א"ב, והוא מחולק לב' חלקים: חלק א', חיבר אדמו"ר בימי ילדותו, אשר אז מתחיל להיכנס לחדרי תורה. הוא גומא דפים על דפים בלימוד הנגלה בתנ"ך וש"ס, אך הדברים אינם מאירים אצלו. הוא פורץ בבכי תחנונים, ומבקש לראות את מה שהסתירו חז"ל במתק לשונם, משל הוא שמסתירים ממנו את האוצר. הילד שעשועים והיפה עינים אינו מרפה תפילותיו הזכות, הפולחות שערי שמים. ואז מתחילין אותיות התורה להאיר פנים. הם מגלים לו את הצפון בהם. ממשיך הוא בלימודו, אך טוהר נפשו רוצה לזכך גם את הגוף החומרי, שלא ישאר בו שום רושם של מדה רעה.. הגוף נכנע, אינו מתנגד להלכי הרוח אשר מפיחים בנער, בן הארבע. גרונו מתחיל להתנפח, כי אינו לועס את האוכל אשר מכניס לפיו, אלא בולע אותם בצורתם הטבעית, בכדי שהחיך לא ירגיש טעם עוה"ז. מרבה הוא בטבילות במקוה הקרה, הוא שובר מקודם את הקרח, המכסה אותו. משם רץ לקבר זקנו הבעש"ט זצ"ל, ושופך שם שיח לבו. והכל בהצנע לכת. כדי שלא יתוודע לאיש מוסיף הוא לשחק עם חבריו ובני גילו, אך בלבו שוקקת אש עצורה. הוא רוצה לטעום מעץ החיים. מגיע שבת קודש. משתוקק הוא להרגיש את הנפש היתירה. הוא בא לבית הכנסת, מכניס ודוחק לראשו לתוך עמוד תפילה ובוכה הוא בבכיה חרישית ומבקש שנפשו תתגלה אליו. רוצה הוא להרגיש זיווה ואורה של השבת. לאחר שעברו כך כמה שעות, מוציא הוא את ראשו ההוצה, מעיף עיניו על נרות שבת ועל קדושה הפרושה בבית המדרש. בלבו מתנוצצת שמחה. הוא זכה כבר להרגיש משהו, אך אין זה עדיין מה שמחפש. שורש התורה חסר לו, הוא רוצה להגיע ולעמוד על יד מבוע המעיין, לראות מקום אשר בו מתחילים מי החכמה לפכות. אך ירידות ונפילות גם לא חסרו. בפתע פתאום הכל סתום. סגרו את השערים שנפתחו לו זה עתה. הוא מתדפק, מחפש ומחפש איה השער שנכנס בו לפני כן. הוא בוכה, מפציר ומתחנן שיאירו לו את הדרך מחדש ועוד ביתר שאת. מרבה הוא בתחינות ובבקשות, גם מסדר לעצמו תפילות. השער נפתח, אורות מוחו נדלקים ביתר שאת. עכשיו מחפש לו חבר שידריך אותו וייעץ לו מה לקרב ומה לרחק, באיזה מדה להתדבק ומאיזה מדד. עליו לנוס ולברוח. כמלאך מושיע, מופיעות לנגד עיניו אותיות התורה אשר מרבה להגות בהם. מתחיל לראות בתורה הנהגות והדרכות על כל צעד ושעל. כל פסוק בתורה הוא הדרכה. כל מאמר הז"ל קורא בראש הומיות מעשה איש ופקודתו. אחרי שמצא כבר את החבר המבוקש, מתחיל הוא לחרוט הדברים עלי גליון נוסף על לוח לבו, למען יהיה לו תמיד לזכרון נגד עיניו. ברבות הימים והשנים מצמיד את הכרך הקטן אל לוח לבו, ואומר זה עשה אותי יהודי, כנזכר בספר "חיי מוהר"ן" במעלת תורתו וספריו הקדושים סי' מ' וז"ל: פעם אחת היה ספר הא"ב בכתב אצל חברינו ר' נפתלי, ור' נפתלי ישב עמו על העגלה, כי היה מלווה אותו כשנסע לנאווריטש. ענה ואמר על ספר הא"ב שראהו ביד ר' נפתלי הנ"ל (מיין ליבער הארציקיר חבר, מיין ליבער גיטרייער חבר, האט דאס האט מיו גימאכט פאר איין יהוד) , היינו שע"י אלו הדברים הנאמרים בם' הא"ב על כל מדד. ומדה, עי"ז התגבר לשבר כל מדה ומדה, עד שזכה למה שזכה, ע"כ. החלק הב', בצלמו ותבניתו הוא כעין החלק הראשון, בביאור מעלת מדות הטובות ובגנות מדות הרעות. אך הדברים הם כבר אשר השיג בימי גדלותו והם השגות הגבוהות משכל אנושי, נובעים הם ממקור אשר ספרו הקדוש והנורא "ליקוטי מוהר"ן" יביע אמרתו והדברים ארוכים מארץ מדד. לבאר כל קטע ופיסקא מהספר. אך מכיון שהם עניני מדות, העתיקם אדמו"ר זצ"ל בקוצר אמרים, בכדי שיביא את האדם לעובדא ולמעשה, אך בשרשם הם גבוהים משכל אנושי, ככל דברי תורתו הקדושה. ובכדי לתת מושג מה מהספר הקדוש "ספר המדות" אמרתי בזה להביא דברי אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל בליקו"ה הל' ר"ח, הל' ה' סי' ו/ אשר דבריו מסבירין הקדמה השניה שב"ספר המדות" שמבואר שם כי המדות הם קומה שלימה כצורת אדם וכר, וז"ל: ...כשרוצין להמשיך זה הדרך בעולם לעשות מהתורות תפלות, צריכין לזה להמשיך חידושי אורייתא גבוהים מאד, הנמשכין מבהי' אורייתא דעתיקא סתימאה, שע"י חידושין אלו נתגלין כל הדרכים והנתיבות של התורה, איך כל המצוות והמדות קשורים ונאחזים זה בזה וזה בזה, כמו הרופא המומחה כשרוצה לרפאות איזה הולאת שבאדם, א"א לידע מהות החולאת ורפואתו כ"א כשבקי בחכמת הניתוח, דהיינו שידע כל פרטי קומת האדם ותכונת כל אבריו וגידיו ועורקיו וכו' שידע היטב איך כל האיברים הפנימיים והחיצוניים ערוכים ומסודרים זה אצל זה. ותכונת פרקיהם וקשריהם וחיבוריהם, איך כל אבר ועצם וכו' מקושר ומחובר ומסודר זה בזה וזה בזה, ע"י קשרי הגידים והעורקים וכו', ואיך הדמים רצים בהם ושאר כל תכונות הגוף ומרחקי פרקיו וכר, הכלולים בחכמת הניתוח ואז דייקא כשהרופא בקי בכל זה היטב, אז יכול ליכנס להבין מהות החולאת ולעסוק ברפואתו. כמו כן צדיקי הדור האמיתים העוסקים ברפואת חולי נפשות ישראל, א"א להם לעסוק ברפואתם כ"א כשיודעין מהות חולי הנפש, וזה ע"י שיודעין בחי' תכונת קומת האדם העליון, שהוא בחי' צלם אלקים שהוא בחי' תכונת קומת התורה שנקראת אדם, כמ"ש זאת התורה אדם, כי התורה היא בחי' קומת אדם, כי היא כלולה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם בחי' רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, כידוע. וכמו שהרמ"ח אברים והשס"ה גידים שבאדם ערוכים וקשורים ומסודרים זה בזה וזה אצל זה וכוי, וצריך הרופא להיות בקי בסדרם וחיבוריהם היטב, כנ"ל. כמו כן צריכין לידע בבחי' קומת התורה סדר הקשר והחיבור של כל רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וכל חמדות ומצוות דרבנן הכלולים בהם לידע היטב, איך הם ערוכים ומסודרים ומחוברים ומקושרים זה בזה וזה בזה. ואז יכולים לידע סגולת כל מצוד. ומצוה ומדד. ומדה לאיזה רפואה היא מסוגלת ביותר. ואיך לרפאות חולי הנפש. ועיין רמז מזה בהקדמה שניה לספר הא"ב ותבין מעט מזה, וכו' וכר, אבל כ"ז נעשה רק ע"י הצדיקים שיודעין שורש של כל הי"ג מדות התורה שהם כלל התורה, איך הם ערוכים וסדורים בשרשם, איך כל עניני התורה ומצוותיה ומדותיה ופרטיה ודקדוקיה ערוכים וסדורים וקשורים ומחוברים ודבוקים זה בזה בקשרים נפלאים ובתבונה נפלאה ונוראה וכו' וכי, ע"כ עיי"ש
העתקתי מקצת מדברי אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל, ואם לב בשר לך הט עיניך היטב לראות שורש.וראש דבר אמת תכון לעד, באיזה נתיב ודרך הלך אדמו"ר זצ"ל עוד בימי נעוריו ומה שזכינו שיגלה לנו, הספר היה שמור אצל אדמו"ר הננמ"ח מבלי שידע איש מזה, עד בואו לברסלב בשנת תקס"ב, כאשר נטע אדמו"ר מקום משכנו בברסלב- נתעורר לבב אחד מתלמידיו המובהקים המכונה הרב ר' דוב חיילעס זצ"ל, רב העיר לאדיזשין, לנדוד אחר רבו. עוזב הוא רבנותו ובא אל אדמו"ר זצ"ל לעמוד לפניו ולהיות בקרבתו להתענג מזיוו. דרך הרב הנ"ל היה לשוח הרבה סיפורי - מעשיות מצדיקים, כי נוסף על גדלותו בתורה היה מלא וגדוש בסיפורי צדיקים. פעם סיפר הרב הנ"ל לאדמו"ר זצ"ל סיפור נורא בנוגע לאותיות הא"ב, כנזכר בריש "ספר המדות". ואז מצא עת רצון אצל.אדמו"ר וגילה לו מספר הא"ב. ואמר לו: "אבל אצלינו ב"ה מאירים כל אותיות הא"ב". ומסר לאנ"ש להעתיק את הספר הקדוש ספר המדות שנסדר ע"פ א"ב. ובספר "חיי מוהר"ן" (הנקרא "שבחי מוהר"ן") חלק "שלא לדחוק את השעה" סי' ה', וז"ל: כשכתבתי לפניו ספר הא"ב הראשון ומפיו יקרא אלי מתוך כתביו ואני כותב על הספר בדיו ונמשך הדבר זמן רב, כי בתחילה כתבתי לפניו קצת, בערך חצי בויגין, ואח"כ לא נזדמן פנאי לכתוב לפניו ונמשך בערך ג' או ד' חדשים, ואז כתבתי לפניו עוד מעט, אח"כ נתבטל הדבר לערך ב' שנים ופעם אחת קודם חנוכה נתעכבתי בברסלב בערך ג' שבועות אצלו, ואז כתבתי לפניו כל הא"ב, ואז כתבתי לפניו בכל יום ויום כמה שעות רצופים, עד שנגמר בשלימות ת"ל והיה כבד הדבר עליו מאד, אך מאהבת ישראל מסר נפשו על כל דבר שיש בו זכות וטובה להכלל וכר, ע"כ. זה מה שנוגע לחלק ראשון מ"ספר המדות". חלק השני מזכיר מוהרנ"ת זצ"ל ב"ימי מוהרנ"ת" דף כ"ו, וז"ל: קודם ר"ה נתן לאנ"ש להעתיק כמה ניירות מכתיבת ידו הק' שהיה כתוב בהם הדברים של הא"ב השני. ואצלו ז"ל לא היו הדברים כתובים בסדר הא"ב, רק כל דבר שהשיג במקום שהשיג כתבו זה אצל זה, אך ציוה עלינו לסדרם ע"פ א"ב. ואלו הכתבים לא מסר בתחילה לידי כדרכו תמיד, כי לא הייתי באותו היום אצלו, ונתנם לאנשים אחרים מאנ"ש ואני קיבלתי מהם. ואחר איזה זמן הוסיף ונתן לי עוד כתבים מכת"י הק' השייכים לא"ב השני והעתקתים ג"כ וסידרתים על סדר א"ב וצירפתים יחד, ושיבח מאד את הא"ב השני ואמר שכל דבר ודבר מהם, הם השגות גבוהות מאד מאד וכר, ע"כ. לפי זה נתברר לנו כי מה שכתוב בהקדמת "ספר המדיח" שאצל אדמו"ר היו הדברים כתובים על כל ענין מקורו, סובב רק על חלק הראשון שב"ספר המדות" וז"ל שם: והנה אצלו היו כתובים כל הדברים האלה שבספר הזה עם ציון המקומות שהוציא מהם השגות אלו, אבל כשהעתקתים מפיו הק' לא נתן לי להעתיק כ"א אלו הדברים כהווייתן ולא הודיע מקומם איה וכר, ע"כ. וההכרח שהכוונה רק על חלק הראשון שמוהרנ"ת זצ"ל העתיק מפיו, אבל החלק השני מסר בכת"י ושם לא היו מ"מ כ"א היו שם מ"מ היו מעתיקים אותם או עכ"פ היו מזכירים שהיה שם מ"מ. ועיין ב"חיי מוהר"ן" (המכונה ג"כ בשם "שיחות מוהר"ן") חלק עבודת ה' סי' קל"ב וז"ל: שמעתי בשם רבינו זצ"ל שאמר שעל כל דברי הא"ב שלו יש מהיכי תיתי (ר"ל מאיזה מקום נלמד הדבר, מאיזה פסוק או מאמר רז"ל וכיוצא) ומאי טעמא רק על דבר אחד מהא"ב החדש, אמר מהיכא תיתי, יודע אני ומאי טעמא איני יודע עדיין, ע"כ. ספר המדות שבידינו אינו רק חלק קטן מעט מזעיר ממה שהי' כתוב אצל אדמו"ר הננמ"ח זצ"ל, כדברי מוהרנ"ת זצ"ל בהקדמתו שלא מסר הכתבים בידם, כי לא היה רצונו שיעתיקו כל הדרכים שהיו כתובים אצלו וכר, ועל אות רפואה לבד היה אצלו כמדומה רי"ש (מאתיים) בוגין וכו', עיי"ש. כאמור לעיל סידר מוהרנ"ת את ב' חלקי הא"ב וצירפם יחד. דעתו היתד. כי כשיבואו הדברים בדפוס יודפסו ב' החלקים יחד. זאת אומרת מערכה אחת מחלק הראשון ומערכה אחת מחלק שני, כגון להדפיס אות אמת מחלק ראשון, אח"כ אות אמת מחלק שני וכן הלאה. א. בשנת תקע"א הדפיס מוהרנ"ת ספר הא"ב במאהלוב, כנזכר בימי מוהרג"ת דף ני. אך מכיון שנדפס שלא בפני מוהרנ"ת, עיוותו המדפיסים וחילקו אותם לב' חלקים. מקודם חלק א/ אח"כ חלק ב', כדבריו בהקדמת "ספר המדות" בהדפסה שניה, וז"ל: גם תקנתי עכשיו הסדר של הדברים הקדושים האלה, כי ספר הא"ב הראשון נדפס שלא בפני ועיוות המדפיס שהדפיס הא"ב השני בפני עצמו וחלקו לגמרי מן הראשון ולא כן אנכי עמדי כי האף אמנם חלוקים המה בכמה חילוקים, כאשר מבואר למעלה, אך אעפי"כ אין להרחיקם זה מזה, כי מאחר ששניהם כאחד טובים, ושניהם מדברים ממהות המדות, מעלתם ופחיתותם וכר בודאי ראוי להציג ביחוד כל הדברים וכו' וכר, רק נטיתי קו בין הדברים של הא"ב הראשון ובין ההשגות של הא"ב השני וכו', ע"כ. בהדפסה ראשונה כבר כתב מוהרג"ת ב' ההקדמות כנדפס היום, אך הקטע שמובא בין הקדמה א' לב' המתחיל. והנה כבר נדפס פעם א' זה הספר הקדוש, הוסיף מוהרנ"ת זצ"ל אח"כ בהדפסה שניה. ב. בשנת תקפ"א סידר מוהרנ"ת מחדש את "ספר המדות" בתוספת תיקונים והדפים את "ספר המדות" פעם שניה, כנזכר ב"ימי מוהרנ"ת" דף נ"ה ובח"ב דף פ"ז ע"ב ודף פ"ח ע"ב, ת"ל שם בסי' י"ז: ...אח"כ עזרני השי"ת ונתן לי עצה שבעת שעמדה הדפוס ולא יכולתי להדפיס ספרים הגדולים שהתחלתי להדפיס, שאז אדפיס לע"ע על נייר אחד ספר הא"ב ובני שיחי' נתן מעותיו על זה והתחלנו להדפיסם וכר, ע"כ. הדפוס היה בבית מוהרנ"ת, כמבואר שם והודפס בלי רשיון הממשלה (כמו שיתבאר במערכת ליקו"ת, עיי"ש) . להעלמת הדבר הדפיס מוהרנ"ת זצ"ל באותיות בולטות מאדלוב היכן שנדפס לראשונה. חידה סתומה היו דבריו בהקדמתו שכותב כי כתב והדפיס מראה מקומות ל"ספר המדות" וז"ל: בד"ה והנה אצלו וכו': וכעת בעת עסקינו להדפיסו שנית העולה על רוחי היה לבלי להעתיק מאלו הרמזים והמראה מקומות וכו' וגם מחמת שעדיין לא יצאנו ידי חובתינו למצוא רמזי כל הדברים וכר, אך אחרי שובי נחמתי וכו' נמלכתי להציג כמה רמזים אצל כמה דברים אשר כבר מצאה ידי ויד בני גילי וכו', ע"כ. שאלתי ונשאלתי כמה פעמים איה איפה הם המראה מקומות של מוהרנ"ת זצ"ל, אך בחסדי השי"ת בהגיע לידי "ספר המדות" אשר נדפס בבית מוהרנ"ת זצ"ל בשנת תקפ"א, מצאתי וראיתי כי יש בו מראה מקומות, יותר ממאה מקומות, וכן בדקתי כל הדפוסים מאז ועד שנת תרל"ו אשר אז נדפסו מראה מקומות של הרב מטשעהרין זצ"ל ובכולם נדפסו מראה מקומות ממוהרנ"ת זצ"ל, אך אחרי כן קם הגאון החסיד הרב מטשעהרין והשלים את החסר בציון כל המ"מ. ומאז נכללו מראה מקומות של מוהרנ"ת בתוך המ"מ של הרב מטשעהרין זצ"ל, כי הרב מטשעהרין זצ"ל מעוצם ענותנותו לא גילה על אף ספר שמו וממילא לא הוצרך אז להבדיל מה הם מ"מ של מוהרג"ת זצ"ל ומה הם מ"מ שהוסיף הוא עצמו, אבל אחרי פטירת הרב מטשעהרין זצ"ל, כשהדפיסו מ"מ שלו על הדף בשנת עת"ר וציינו במפורש "מ"מ מהרב מטשעהרין" זצ"ל, מאז נעלמו המ"מ של מוהרנ"ת זצ"ל ולא נודע כי באו בתוך המ"מ של הרב מטשעהרין זצ"ל. כמה מ"מ אינם מובאים גם במ"מ הרב מטשעהרין זצ"ל, ויש אשר מוהרנ"ת מרחיב הדיבור ביתר מהנדפס כיום. ומחיבת הדבר ומהצורך לתקן מהיום והלאה לציין במיוחד שם מוהרנ"ת זצ"ל על המראה־מקומות שלו, כדרך שמסומן מ"מ מהרב מטשעהרין זצ"ל ומ"מ מהרה"צ זצ"ל, בודאי מהיושר לתת מקום נכבד לראש וראשון אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל, אשר הוא אשר פתח השער בהמצאת דרך הנפלאה בציון המראה מקומות. ברצוני לציין כי במ"מ מוהרנ"ת זצ"ל לפעמים מביא רק את הפסוק ולא מציין מקומו, וציינתי מקומו ע"פ מ"מ מהרי מטשעהרין זצ"ל. מראה מקומות מוהרנ"ת זצ"ל (הועתק מ"ספר חמדות" שנת תקפ"א) דרך א. תהלים חי: ציפור שמים ודגי הים עובר ארחות ימים. ג. שם כ': אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר. ו. חבקוק ג': כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. ט. משלי כ': מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו. י. איוב ה': כי עם אבני השדה בריתך' וחית השדה השלמה לך. הרהורים ח"ג ד. וארא פ' וי: ולא שמעו אל משה מקוצר רוח — אף אין יש רוח בפיהם, עיין בס' ל"מ הראשון. יב. עיין ל"מ תנינא. הוראה ח"ב ג. עיין ל"מ תנינא סי' כ"ט. חן ב. משלי ג': ולענווים יתן חן. ז. משלי כ"ח: מוכיח אדם אחרי חן ימצא. חנופה א. ישעיהו ט': כולו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה. ט. איוב ל"ו: וחנפי לב ישימו אף (אינו במ"מ הרב זצ"ל) . חידושיו דאורייתא ח"ב י. עיין ל"מ תנינא סי' כ"ח. ישועה כח. תהלים ק"ו: וירא בצר להם בשמעו את דנתם, "ליקוטי מוהר"ן" סי' כ"ז. יראה ה. מלאכי ג', אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספה כז. מלכים א': ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו. [א"ה נ"ל תחלים צ"ו ח'ילו מ'פניו כ'ל ה'ארץ — ר"ת חכמה]. לג. תהלים ל"ו: נאום פשע לרשע בקרב לבי אין פחד א' לנגד עיניו. לז. תהלים ע"ו: יובילי ש"י למורא. כבוד ד. תהלים נ"ז: עורה כבודי וכוי, כי מזה הפסוק למדו רז"ל שדוד הי' קם בחצות. ז. משלי ד': תכבדו כי תחבקנה. ח. משלי ט"ו: ולפני כבוד ענוה. כעס כ. ליקוטי מוהר"ן הראשון סי' נ"ז. כד. משלי י"ז: כעם לאביו בן כסיל. לימוד מה. במדבר ב"א: וממדבר מתנה, כשדרז"ל נדרים נ"ה, עי' פידש"י שם, מו. סוטה ב"א ע"ב. סט. תהלים נ"ד: וכל בניד לימודי ה' ורב שלום עה. תהלים קי"ט: שלום רב לאוהבי תורתך (אינו במ"מ הרב זצ"ל.) פא. תהלים קי"ט: שקר שנאתי ואתעבה, תורתד אהבתי. צא. עירובין כ"ב. לשון הרע א. ערכין ט"ז. ב. שם. ג. שם. יט. שם בערכין. ליצנות ה. משלי י"ד: בקש לץ חכמה ואין. מריבה ג. שמואל ב', כ"ב: מהולל אקרא ה' ומן אויבי אוושע (עיין מ"מ הרב זצ"ל.) כט. תהלים פ"ו: שמרה נפשי כי חסיד אני, וארז"ל שאני שומע חרפתי ושותק. לא. תהלים ק"י: עמד נדבות ביום חילד בהררי קודש מרחם משחר. לד. משלי י"ז: אוהב פשע אוהב מצה. לה. איוב ד': עצור במילין מי יוכל. לח. תהלים מ"א: אשרי משכיל אל דל. לט. תהלים מזמור ע"א. רוב המזמור מדבר מזה אלקי פלטי מיד רשע וכו' ימלא פי תהלתך כל היום וכו' פי יספר צדקתך כל היום תשועתך וכו' ובסוף גם לשוני כל היום תהגה צדקתך, כי בושו כי חפרו מבקשי רעתי (עיין מ"מ הרב זצ"ל.) מה. תהלים נ"ז: רשת הכינו לפעמי כפף נפשי, כרו לפני שוחה נפלו בתוכה סלה. מ. תהלים ל"א: תצפנם בסוכה מריב לשונות. פז. ישעיהו ח': לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, כשארז"ל סנהדרין כ"ו (עיין מ"מ הרב זצ"ל.) פח. כשדרז"ל סנהדרין כ"ט על הפסוק כי עשית זאת, בראשית גי. ממון כ. פסחים קי"ח. לה. עירובין י"ח: והנה עלה זית טרף בפיה — יהיו מזונותי מרורין כזית. מט. ברכות ס"ג. צא. משלי כ': אל תאהב שינה פן תורש. ניאוף כא. קידושין ע'. כה. שמואל ב', א': ויקונן דוד וכר, נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים. נה. משלי כ"ז: כי ערב זר ובעד נכריה חבלהו. נדה ב. איוב י"ד: מי יתן טהור מטמא לא אחד. ניבול פה ג. שבת ל"ג. ד. שם. נהנה מאחרים י. ביצה ל"ב ע"ב. יב. ברכות מ"ג: איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, הוי אומר זה הריח. ספר ח"ב ד. עיין ל"מ תניגא סי' ל'. ענוה יד. משלי ג'.: ולענוים יתן חן. עצבות א. תהלים ל"ח: אדאג מחטאתי, ד. שם: לבי יחיל בקרבי, פרש"י דואג, ואימות מות נפלו עלי. ז. משלי ה': ועצביך בבית.נכרי. ט. נחמיה ב': מדוע פניך רעים, אין זה כי אם רוע לב. טז. משלי ט"ו: ודבר עצב יעלה אף. עונש ד. יונה א': מיונה ששאלו אותו מה מלאכתך ומאין תבא וכו' ועיין פרש"י שם. ה. רש"י במלכים ב' י"ב, בשם המדרש. ו. שמות כ"ב, כ"ג: לכלב תשליכון אותו — לא תשא שמע שוא. עצה א. ישעיה ג': ויועץ וחכם חרשים. ב. יחזקאל ז': ועצה מזקנים. ה. משלי י"א: ותשועה ברב יועץ, עיין "ליקוטי מוהר"ן" סי' קמ"ג. ו. איוב ר: האם אין עזרתה בי ותושיה נדחה ממני. עזות ו. משלי כ"א: העז איש רשע בפניו וישר הוא יבין דרכו. ח. ביצה כ"ה: מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין. פחד ג. ישעיה י"ב: אבטח ולא אפחד. י. מגילה ג' (אינו במ"מ הרב ז"ל) [ציון מ"מ מהרה"צ ז"ל]. כג. ישעיהו ל"ג: אחזה רעדה חנפים. פדיון שבויים י. תחלים קמ"ו: נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים. צדקה א־ו. ב"ב י', יד. ב"ב טי. טו. שם. טז. שם. יז. שם. יח. שם. יט. שם. כ. שם דף י'. כה. ישעיהו ל"ב: והוא על נדיבות יקום. מב. בראשית ט"ו: והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. נב. תחלים ק"ו: ויעמוד פנחס ויפלל ותחשב לו לצדקה. צדיק יט. מלאכי ג': ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי הי, היינו מי שכותב לעצמו בספר לזכרון כל שמות הצדיקים יראי ה' ולחושבי שמו בוודאי חשוב בעיניו שמו ית'. צד. קידושין מ': צדיק וטוב לו. קנד. תהלים מ"א: ואם בא לראות שוא ידבר, כשבא לראות זה ששוא ידבר, היינו שקרן כשבא לראות את הצדיק, אזי לבו יחשב און לו. יצא לחוץ ידבר כנ"ל. קעג. תהלים ט"ז: טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ. רד. תהלים ל"א: הדוברות על צדיק עתק בגאוה. רפואה ג. איוב ל"ו. שמחה ה. נחמיה הי: חדות ה' היא מעוזכם. יז. תהלים ל"ג: כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו. שרים א. ישעיהו א': סבאך מהול במים שריך סוררים. שבועה ז. תחלים ט"ו: ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר. תשובה סז. משלי ט"ז: בחסד ואמת יכופר עון. סט. איוב ט"ז: אשר חכמים יגידו וכו' להם לבד נתנה הארץ. עז. תהלים נ"א: הן אמת. תוכחה ח. ירמיהו א': אל תחת מפניהם פן אחיתך לפניהם.
ג. בשנת תר"ט נדפס "ספר המדות" בפעם שלישית בזאלקווא בצורה מוגדלת, כנראה ע"י הר"ר נחמן מטולטשין זצ"ל, שהתעסק אז שם בהדפסת, ה"ליקוטי הלכות", אך הדבר מוטל בספק גדול אצלי, מכיון שנדפס מקודם חלק א' ואח"כ חלק ב' כדוגמת דפוס הראשון, שלא כרצון מוהרנ"ת זצ"ל, כנזכר לעיל. ד. בשנת תרי"ז נדפס בפעם רביעית ומכונה בשם "הנהגות ישרות" בלי ציון מקום ההדפסה, כנראה בלעמברג. ה. בשנת תרי"ט נדפס בפעם חמישית ומכונה בשם "ספר הנהגות ישרות", בדפוס לעמבערג. כנראה נדפס ע"י הר"ר נחמן מטולטשין זצ"ל שהתעסק אז שם, בהדפסת ליקו"ה חו"מ. בהוצאה זו נתוספו עוד כמה מ"מ אשר נכללו ג"כ במ"מ הרב מטשעהרין זצ"ל. ו. עוד פעם נדפס בשנת תרל"א בלעמבערג (אבל לא ראיתי אותו עד כעת) . ז. בשנת תרל"ד נדפס פעם שביעית בלעמברג. לראשונה מופיע אז מ"מ מהגה"ק הרב נחמן מטשעהרין זצ"ל. המ"מ מצורפים בסוף הספר. ח. בשנת תרס"ח התכוננו אנ"ש המקורבים החדשים שנתקרבו זה עתה להדפיס את "ספר המדות". בדרך נם נודע להם כי הגה"ק הרב ר' צדוק מלובלין זצ"ל כתב מ"מ ל"ספר המדות". (וכן עיטר את כל ספרי אדמו"ר עם תוספת ביאורים ומ"מ) . עצם דבר ההדפסה מוזכר בספר "אמונת אומן" מכתב כ"ו, מהר"ר דוד צבי דאשיווסקע, זקן אנ"ש באומן, נכד הצדיק ר' יודל תלמיד אדמו"ר הננמ"ה זצ"ל, וז"ל: ...ובקשתי ממעלתכם להודיע לי אודות הדפסת "ספר המדות", ותיכף כשתתהילו להדפיס, אזי תשלחו לי קונטרס ראשון כדי לראות הפארמאט מהאותיות ומהנייר. גם להראות לכל אנ"ש הנפלאות שנעשה חדשות בכל פעם, כי כמה יגיעות היו למורי ורבי ר' נתן זצ"ל בעת שרצה להדפיס את ספרי רבינו זצ"ל שהיה מוכרח לשלוח איש מיוחד ללעמבערג להדפיס וכמה יגיעות היו על זה, כי היו מוכרחים להובילם לכאן בגניבה ופחד, וב"ה הש"י הגדיל עמנו לעשות שבאפשרי להדפיסם במדינתנו ובמקומותינו בחירות ואין פוצה פה, מה רבו מעשיך ה' והכל בכח של רבינו זצ"ל שאמר מיין פאיעריל וועט שוין טליען ביז משיה וועט קומען וכן נתקיים ואנו רואים כ"ז בעינינו וכר, ע"כ. דבר המראה מקומות מהגה"ק ר' צדוק זצ"ל, עורר התענינות מיוחדת אצל כל גדולי אנ"ש, ובהגיע הדברים לאוזן הגר"א בר"נ זצ"ל, חפץ מאד שישלחו לו את המ"מ בכדי שיוציאם לאור, כנזכר בספר "נחלי אמונה" מכתב י', וז"ל: כאשר שמעתי בזה החורף שנמצאו מהרב הקדוש וכו' ר' צדוק הכהן זצ"ל חיבור קטן על "ספר חמדות" מרבינו זצ"ל, כיסופי ותשוקתי חזק ואמיץ שיהיה נדפס פה בירושלים וכר, ע"כ, אך אנ"ש שבלובלין רצו לזכות במצוה זו, כי הם אשר גילו הדבר והדפיסו שם בשנת עת"ר "ספר המדות" עם מ"מ מהרב מטשעהרין זצ"ל ומ"מ מהרה"צ זצ"ל. הספר נדפס בהידור רב והמ"מ על הדף. ומחמת שבהרבה דברים השתוו מ"מ מהרה"צ זצ"ל עם מ"מ מהרב מטשעהרין זצ"ל, הדפיסו מ"מ מהרה"צ זצ"ל, רק הדברים אשר לא נמצאו במ"מ הרב מטשעהרין זצ"ל, ובכל מקום שנשתוו הציונים סימנו בצורת כוכב לדעת כי הדברים היו גם בחיבור מהרה"צ זצ"ל. מ"מ מהרה"צ זצ"ל עשו רושם חזק בעולם ועזרו הרבה להתפשטות דעת אדמו"ר זצ"ל בפולין. וגם אנ"ש הזקנים ברוסיא שמחו ורחב לבבם מזה, כנזכר בספר "שארית ישראל" מכתב ל"ב בדברי הרה"ת ר' אלטער מטעפליק זצ"ל, בעל "ההשתפכות" ו"משיבת נפש", וז"ל: ...גם ידע כבודו אשר בשבוע העבר קיבלתי ע"י הפאסט מלובין ספר חמדות שנדפס שם מחדש בהידור ויופי גדול עם המראה מקומות של הרב הקדוש מטשעהרין זצ"ל על הדף. גם הדפיסו על הדף עוד מראה מקומות מהרה"ק שר התורה וכו' הר' צדוק הכהן זצ"ל מלובלין שהוא חיבר ג"כ מראה מקומות על "ספר חמדות". גדולים מעשי ה', מי האמין לשמועתינו שבתוקף הסתרה שבתוך הסתרה שבמדינותינו יתקרבו לאדמו"ר הק' זצוק"ל בפולין נפשות יקרות, לומדים מופלגי תורה יראי ה' ועוסקים בהדעת הק' של רבינו זצ"ל, ומפיצים מעינותיו חוצה בלי עזרת אנ"ש הישנים וכר, ע"כ. ט. בשנת תרע"ב הובא בפעם תשיעית לדפוס בווארשא ע"י הר"ר אהרן ליב ציגלמאן זצ"ל. י. עוד פעם נדפס בשנת תרע"ב ע"י ר' יעקב יצחק ריינערמאן ז"ל. יא. בשנת תרע"ה הובא עוד הפעם לדפוס ע"י ר' יהודא לייביל ראזינפעלד ז"ל. בסוף הספר רשימת המסייעים בהדפסה ובראשם האדמו"רים הגדולים שבפולין: כ"ק האדמו"ר הרה"צ ר' אלעזד מרדכי יופף ליינער שליט"א בראדזין; הרה"צ הר' אברהם יהושע העשיל שליט"א ראבינאווישט מבייאלע, בלובלין; הדה"צ הר' אכרהם משה שליט"א, במארקשוב [תלמידו המובהק וממשיך דרכו של הגה"ק מהרה"צ זצ"ל] הרה"צ הר' אכדהם עוזר יוסף שליט"א, מראקוב; הרה"צ הר' מרדכי שפירא שליט"א מאוסטילא ברובשוב; הרה"צ הר' נחמן שליט"א מסלאוויטש בבייאלא. גם מופיעים שם שמות החותמים לקבל הספר ואציין מקצתם: הרב ר' שמואל אב"ד בייאלע גדול; הרב ר' קלונימוס, רב דווידאמע; הרב ר' שמעון מרדכי יוסף, אב"ד טישעוויץ; הרב ר' נתן, מו"ץ דלובלין; הרב ר' אביגדור יהודא, מו"ץ לעווערטוב; הרב ר' שלמה שמעון בראהן, אב"ד לוקאווע; הרב ר' דוב נחמן שפירא, אב"ד מעזריטש. יב. בשנת תרפ"ג נדפס בפעם השנים ־עשר בווארשא, ע"י הר"ר אהרן ליב ציגלמאן זצ"ל. יג. בשנת תרפ"ז הודפס בפעם השלושה־עשר בווארשא, ע"י הוצאת טרקלין, עם הקדמה מאחד המתקדמים, בלי מ"מ. יד. בשנת תרפ"ט הודפס בפעם הארבע־עשר בווארשא ע"י הר"ר ר' אהרן לייב ציגלמאן ז"ל, טו. בשנת תרפ"ט נדפס בפעם החמשה־עשר בווארשא, ע"י ר' אברהם בהנא ז"ל. טז. בשנת תש"א נדפס בפעם הששה "עשר בירושלים, ע"י הר"ר יונה ליב לאביל ז"ל. יז. בשנת תש"ח נדפס בפעם השבעה־עשר בניו־יורק. יח. בשנת תש"ט נדפס בפעם השמונה ־עשר בירושלים, ע"י חברת "צדקה שלום". יט. בפעם התשעה־עשר נדפס בירושלים ע"י הוצאת "לוין אפשטיין" בלי מ"מ. כ. בשנת תשכ"ה נדפס בפעם העשרים בבני־ברק, ע"י ישיבת ברסלב. בא. בשנת תשכ"ה נדפס בפעם העשרים"ואחד בניו־יורק ע"י ר' אליעזר שלמה שיק ג"י. כב. בשנת תשכ"ו נדפס בפעם העשרים־ושנים בבני־ברק, בפורמט קטן, בלי מ"מ, ע"י ישיבת ברסלב.