ספר "סיפורי מעשיות״

תוכן הספר: סודות התורה גנזיא דמלכא. ידבר מעולמות עליונים, מעולם המלבוש, השבירה מהיכלי התמורה ומעולם התיקון. מאבי"ע מי' ספירות, מעליית רפ"ח ניצוצין, מיחודין עלאין קדישין, משמות דקדושה, שם מ"ב, שם ע"ב וכוי, ומכל קומות העולמות, תיקונם ועלייתם, מהחזרת המלכות לשרשה, ומהמשכת נשמת משיח וכוי, כל הנ"ל ויתר מזה, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב ומכ"ש להעלות הדברים בכתב מלובשים ומוסתרים ב"סיפורי מעשיות" נפלאים ונוראים, מעשיות אשר איזן וחקר ותיקן משלים הרבה והלביש והסתיר השגות גבוהות ועצומות ב"סיפורי מעשיות" בדרכים נפלאים ונוראים מאד, כי זאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה, כשהיו רוצים לדבר בנסתרות ה', היו מדברים בדרך חידה ומשל, והלבישו סתרי תורה גנזיא דמלכא בכמה וכמה לבושים מלבושים שונים. הספר מכיל י"ג מעשיות, אשר סיפר אדמו"ר הננמ"ח זיע"א. אדמו"ר התחיל לספר מעשיותיו בשנת תקס"ו, ונמשך הדבר עד אמצע שנת תק"ע. בעת שהתחיל אדמו"ר לעסוק בסיפור "המעשיות", אמר: "אתחיל לספר מעשיות" וכוונת דבריו היה כמו שאומר: מאחר שאינו מועיל לכם לשוב אל הש"י ע"י התורות והשיחות הקדושות, מיה שעסק ביגיעות גדולות כל ימיו להשיבנו אל הש"י באמת לאמתו. ומאחר שאינו מועיל כל זה, ע"כ הוא מתחיל לעסוק בסיפורי מעשיותיו. ובאותו הזמן אמר המאמר הנדפס ב"ליקוטי מוהר"ן" ח"א סי' ס' והוא: פתח ר' שמעון ואמר עת לעשות לה' הפרו תורתך וכר, דא אורייתא דעתיקא וכו' עיי"ש, שמבאר כי ע"י סיפורי מעשיות של הצדיק האמת מעוררין מהשינה בני אדם שנפלו בשינה ונפלו מכל הע' פנים של תורה, וע"כ מוכרחין להלביש להם סתרי תורה בדרך חידה ומשל לעורר נשמתם, עיי"ש. ב"ספר המעשיות" מרבה מאוד לספר ולהלביש ענין הוצאות מלכות דקדושה מבין הקליפות, והוא ע"י התגלות מלך המשיח. מלכות דקדושה מכונה בספרי הזוה"ק והאדיז"ל בשם "בת מלך" כמבואר כל זה בהקדמת הספר, עיי"ש. ואעתיק דברי הגר"א בר"ג בספרו "ביאור הליקוטים" סי' ס' [המכונה בשם "תפארת הליקוטים"]. עיי"ש במהדורא בתרא סי' ו' וז"ל המעשה הזה (מעשה א') : היא כמו הקדמה לשאר המעשיות, כמובן מצירוף דברי מוהרנ"ת זצ"ל שבהקדמה עם מה שמובא בחיי"מ בסיפור נסיעתו לנאווריטש שבזה הקיץ של שנת תקס"ו, שהי' אז קרוב לגמר הוצאת הבת מלך שמרמז על נפש משיח. והבע"ד וחיילותיו התגברו לבטל ולסתור מחשבותיו ותחבולותיו הק', אשר השתדל בענין זה עד שנפל מחדש השני למלך שהוא כלל נשמות ישראל לשינה עצומה ונשגבה ביותר ויותר, עד שהוכרח אדמו"ר זצ"ל להמשיך לזה סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות. ועיין עוד שם בדף פ"ב ע"ב בהג"ה וז"ל: ...וכל הקילקול והסתירה היתד. ע"י התגברות החרופים "מהידוע" אשר באותו העת התגבר בזה ביותר ויותר, עד שנתפתו עי"ז רובם ככולם של אחב"י והתרחקו מעוצם קדושתם עד היום הזה וכוי, עיי"ש. בדברים אלו קשה מאד להרחיב ולהסביר אשר ע"כ נקטתי רק ברמזי דברים ובקוצר אמרים, אך בכלליות כמעט רוב רובו של הספר הקדוש מדבר מעוצם יגיעת אדמו"ר הננמ"ח זיע"א אשר פעל לתקן נפשות ישראל. ולעומת זה ירמז מעוצם ההתגברות שהקים הבע"ד עליו. אציין רק פרט אחד אשר הגה"ק החסיד הרב מטשעהרין זצ"ל רמז בספרו "רמזי המעשיות" במעשה ה' וז"ל בסופו: "סיפור זה נוגע למה שהידוע נפל לפעמים למים וכמעט שנטבע", וכוי. והנה במקום שהרב מטשעהרין זצ"ל הסתיר דבריו ולא רצה לספר מה קרה אז, גילה הדבר בספר "אבן שתיה" מערכת הרה"ק ר' חיים מקאסוב זצ"ל, אשר ע"כ אעתיק דבריו בפרק שני סי' ה' וז"ל: "פעם אחת בא [הדד,"ק ר' חיים מקאסוב] לבקר את חותנו [הגה"ק ר' מאיר שפירא אבד"ק שפטיבקא בן הרה"ק ר"פ מקאריץ זצ"ל] וסיפר מעשה רב שראה בעיניו. כשהיו מסובים בסעודת הערב דיבר השפאלער זיידע קשות על בעל "ליקוטי מוהר"ן", ויהי בבוקר, כאשר נסע לדרכו, נסעו כולם לכבודו, ללוותו הרחק מהעיר עדי הגיעם למקום פלגי מים, ומשם נפרדו. והשפאלער זיידע הסיב פניו מול העם ואמר רבותי! הנני נוסע כעת דרך מעברות המים שהיא דרך מסוכנת, ומי יודע מה יעלה שלא תתרחש לגו איזה סיבה. בל תחשבו שזה בא מחמת שדיברנו מרורות על ה"ליקוטי מוהר"ך' לא ולא. ובכלותו לדבר והבע"ג עם העגלה ירדו במצולות ובתוכה הזיידע עם המשמשים וכוי ומשמש אחד נאבד מהם שבילו במים רבים ועקבותיו לא נודעו. ומאז והלאה הספר "ליקוטי מוהר"ך' היה חשוב בעיניו. את זה שמעתי מפי מרן "אור החיים" מאטינע שליט"א, ששמע מפי זקנו ציס"ע מוויזניצע זצ"ל, עכ"ל. הספר נכתב ע"י מוהרנ"ת זצ"ל באידיש בדיוק הלשון שסיפר אדמו"ר הננמ"ח נ"ע, אך מכיון שנשמע מפ"ק אדמו"ר הנגמ"ח שאמר "בדעתי להדפיס ספר ,מעשיות' ויהיה למעלה כתוב בלה"ק ולמטה בלשון לע"ז", תירגם' מוהרנ"ת זצ"ל מעשיותיו ללה"ק. א. הספר נדפס לראשונה בשנת תקע"ו באוסטרהא עם הקדמה אחת. בסוף הספר צורף ספר "השיחות" (עיין לקמן) . גם צירף מוהרנ"ת בסוף הספר תיקונים והשמטות על ספר הקדוש "ליקוטי מוהר"ן" חלק א' שנדפס בשנת תקס"ח. לפי מה שנראה מהקדמה השניה של "ספר המעשיות" הדפיס מוהרנ"ת שנית את "ספר המעשיות", עיי"ש, אך לא מצאתי מהדורא זו ואפשר שרק כתב הקדמה שניה על הספר, אך לא הספיק להדפיסו שנית. ב. מהדורא אחת של הספר נדפסה רק באידיש. חסר בו מקום ושנת ההדפסה, וכנראה שהיה בערך בסביבות שנת תק"פ [בבית עקד ספרים מציין שהוא דפוס לעמבערג]. ג. בשנת תר"י בערך נדפס פעם שלישית בלי מקום וזמן ההדפסה. הספר מכיל ב' הקדמות. בסופו ספר "השיחות". ד. בשנת תרל"ז נדפס פעם רביעית בלעמבערג ע"י הגה"ק החסיד הרב מטשעהרין זצ"ל, בפורמאט קטן. ה. בשנת תרמ"א נדפס פעם חמישית בווארשא. ו. בשנת תרס"ב נדפס פעם שישית בלעמבערג ע"י הר"ר צבי ווייסלאב ז"ל והר"ר ישראל היילפערין ז"ל. אז ליקטו והוסיפו את ה"ליקוטי הלכות" השייכים להמעשיות וספר "רמזי המעשיות" להגה"ק החסיד הרב מטשעהרין זצ"ל ו"רמזי המעשיות" מהגה"ח ר' אברהם ב"ר נחמן מטולטשין זצ"ל. ז. בשנת תרס"ב נדפס פעם שביעית בווארשא. ח. בשנת תרס"ט נדפס פעם שמינית בווארשא. ט. בשנת תרפ"ט נדפס פעם תשיעית בלובלין, דוגמת הנדפס בלעמבערג בשנת תרס"ב. י. בשנת תש"ט נדפס פעם עשירית בניו־יורק ע"י הר"ר בירך רובינזהן נ"י. יא. בשנת תשכ"ה נדפס בפעם האחד־עשר בניו־יורק ע"י י' אליעזר שלמה שיק נ"י. יב. בשנת תשכ"ט נדפס בפעם השנים־עשר בירושלים ע" י ר' אריה וינשטאק נ"י, בתוספת ספר "שיחות ורמזים". הנני לציין כי נדפסו עוד כמה פעמים חלק מהמעשיות האלו בירוש"ת. וכאן מקום אתי להעיר כי המחקרים החכמים בעיניהם, הדפיסו כמה פעמים את "ספר המעשיות" בשינוי לשון עם הקדמות משלהם. גם בתירגום ללע"ז וקילקלו המכוון, כי עשו ב"ספר המעשיות" כבתוך שלהם, אשר ע"כ מנעתי מלציינם.